צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה מכבר. בטרם.

ברגע שחשתי את רטט חיוכך הרעב השבע -
הייתה לי תכלית.
הכאב אישר
לפני 19 שנים. 16 בנובמבר 2005 בשעה 11:53

נייר סובל הכל
מלבד
שתיקתי
הרועמת כבר שנתיים.

יודע אני, זה כבר, שאני
האפשרי
מרחב לבוא בו
לידי ביטוי
והאורחים אינם

ולפתע אל – זמני
מלכה חרטה על דגלה
והכל עובר דרכי –
מלים כדרבנות,
שבט, לשונך,

בטאי עצמך, גברתי, בטאי
עצמך – הגב שלי
סובל הכל

Lilu-FemdoM{Pon} - כתוב יפה .
מזל טוב על הבלוג,
שיהיה בהצלחה :-)
לפני 19 שנים
זיקית - יש דברים שאפילו הגב לא סובל.

:)

ברוך הבא ובהצלחה.
לפני 19 שנים
Ironic - תודה,
ברוכות וברוכים הנמצאים.
לפני 19 שנים
שלגי - לפעמים המקום הנמוך ביותר הוא בדיוק אותו מקום שגורם לך לעוף.
וכשנמצאים במקום הנכון, אז, באמת, אנחנו חופשיים להיות ולהרגיש
לפני 19 שנים
Ironic - כשהגבולות סביב ברורים, השמים אינם גבול...
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י