זה מכבר. בטרם.

נוחתת עלי רכה
מכסה
עוטפת
(כל גופי מרגיש: בטרם...(!).
נשאב אלייך דרך כל
נקבוביות עורי כגוזלים פעורי פה )
נחה
עקתך סוגרת עלי
סופחת אותי אל גופך שיניים
ננעצות וקורעות בשר טופרים
מלטפים בוחשים
עמוק הפורענות ממשמשת
ובאה
ונשארת
אני נצמת בתשוקתך
חודרת באלף מדקרות
הממלאות את מקומי ממוססות
אותי המתבוסס ב-
נהמתך היא הקול היא הכל
עשוייה ממה שהיה אני
מי הוא זה
אושר קורן
מכל קצותיו
הזקורים
הזכורים
והוא ריק ומלא
בך