זה מכבר. בטרם.

סופשבוע מדהים של שבוע מרתוני.
חזרות לקונצרט - כמעט כל יום, וגם, ובאורח פלא, גם בעבודה יש פתאום משימות דחופות,
זה גם התאריך לטסט של האוטו, ובלב - ההמתנה לנסיכת הפלאות שלי שתבוא בסוף השבוע...
והמוח רץ...
סופשבוע אינטנסיבי של גילוי -
איש ואישה זה בתוך זה
מגשימים משאלות
וגם הגשם לא מפסיק ועושה את האדמה לעיסה נוחה לקבל סימנים ועיקבות של רגליים אוהבות ממש
כמוני.
לאחר הרבה מן הטוב הטוב הזה,
בגשם השוטף מניח אותה, את נסיכת הפלאות, בתחנת הרכבת, לדרכה,
בדרכי אל הקונצרט. חזרה גנראלית מדהימה אשר נקטעת באיבה בגלל הגשם שהחל לחדור אל פתאום אל האולם.
גם הקונצרט נדחה.

כתום המבוכה, ושעה של קפה תל אביבי. אני שוב במכונית, מפלס את דרכי דרך וילונות הגשם הכבדים בדרך הביתה.
את בטלפון, מבשרת שקנית. שכשאראה (וכשארגיש) - אני מת.
וזה מתעורר בי שוב.
את עושה לי מתוק!!

את מלווה אותי עד הבית כמעט, קולך מתערבב עם הגשם שדופק חזק על גג המכונית, אני לוקח את הפניה האחרונה בדרך לביתי. שם לב איך פתאום השמשה הקדמית צלולה ושקופה, המגבים לא נחוצים. מדומם את המנוע. יוצא אל הקור. אוסף את חפצי וצועד אל ביתי.
נכנס וסוגר את הדלת מאחורי ונוכח:

שקט

שקט נדיר

לבן

אני גומע אותו ומתמכר
מתענג על האין הפתאומי שממלא את ראשי
את חדרי -
רק לתת לו להיות
בלי להאחז
בלי לחטוף
בלי לדרוש
בלי לרצות
רק להיות השקט הזה


מתכרבל בשמיכה...................מרחוק
רעמים וברקים
קרבים
אני צולל אל תוך חלומותי,
ארץ הפלאות שלי
מתעוררת עם נסיכתה
וגשם,
גשם אין קץ עוטף
ומרווה את
עולמי