השעה הייתה 4 דקות לפני 22:00, הצעתי לו באגביות עוד כוס תה
"אין לך זמן לתה" הוא פסק
ב22:00 מתחיל הסשן. נדרכתי, כרגיל, והתרגשות התחילה להתפשט בגוף שלי, פחד שעוד מעט יטבע בתוך ההתרגשות מינית שלי, ככה אני כשאין לי מושג לאן זה הולך.
ב22:00 הוא ציווה עלי להתפשט ולשבת על ברכיי, הורדתי שמלה, גרביון וחזיה והתיישבתי על הרצפה הקרה.
היה קר אימים בדירה ואולי זה הפחד מהלא נודע שהוסיף לרעד הבלתי נשלט שלי על הגוף, ניסיתי לשבת יפה לא לזוז אבל לא מצאתי תנוחה נוחה לכפות הרגליים וביקשתי מאדוני אישור לשנות תנוחה והוא ענה בחיוב.
ברקע שמעתי את צליל החגורה שלו נמתחת ואנדרנלין התחיל לשטוף לי את הגוף.
זה הרגיש כמו נצח או 2 דקות עד ששמעתי אותו: "ידיים על הריצפה, שבי על 4" הוא הורה
הרגשתי הקלה מהולה בפחד והתרגשות, מצד אחד יותר נוח, מצד שני תכף אקבל את מה שמגיע לי וזה יכאב.
אני בתנוחת כלבה על 4, "ראש למטה" הוא מסנן לעברי, "אם תזוזי תקבלי עוד מכה", אפילו נדמה לי שזזתי וקיבלתי.
מכה הראשונה ניתכה לי על הישבן, ניסיתי בכל מאודי לא לזוז ולספוג באהבה כל מכה שאני מקבלת. חיכיתי לזמן לא ידוע ואחריו הגיע מכה ואז בקצב שלא ברור לי עוד אחת ועוד.
בין כל מכה ומכה חיכיתי מתוחה, אלו לא המכות הרציפות שאני מקבלת בעונש שאני יודעת מראש גם כמה יהיו, זה סשן ואני מתמסרת לחוסר הידיעה .
מכה נוספת, הבעירה לי את כל ההוויה "תשתקי ותקבלי הכל יפה" הזכרתי לעצמי
המכות המשיכו להגיע אליי בקצב שלא הבנתי את הסדירות שלו והצלחתי לאהוב כל אחת מהן, שורפת ככל שהייתה, עם כל מכה הרגשתי איך הגוף והמוח שלי נכנע , זה לא הפריע לי לבכות ולהתפרק אבל תוך כדי התחלתי להרגיש את המכות כאילו הן רחוקות וניתנות כמעט למישהו אחר, התחלתי לעופף, לרחף לי בספייס.
בשלב מסויים הוא הניח את כף הרגל שלו על הישבן האדום שלי והוריד אותי לרצפה והתחלתי להרגיש איך הגוף שלי כבר בציפייה לזין היפה והקשה שלו.
"תשכבי על הגב כלבה ותעצמי עיניים"
הסתובבתי ועצמתי עיניים, לא מבינה למה אני ממתינה ומה הולך לקרות עכשיו, הוא ישתין עליי? יכה אותי? יזיין אותי ?
הרגשתי משהו חם ניגר עליי, שעווה, היה כל כך קר שמצאתי בחום שלה נחמה, עד שהיא נחתה לי הפטמות, המפגש בין הקור לחום והגירוי שרף מכאב ונאנחתי מהנאה וכאב.
לאחר השעווה הגיע החגורה שוב, הוא הניף אותה והנחית לי אותה על החזה והפטמות הכל כך רגישות שלי, זה שרף לי יותר מכל המכות שנחתו על הישבן האדום שלי, ניסיתי לספוג גם אותן והמשכתי לרחף.
אני על הגב והוא עומד מעליי, נמסה מכל היופי הזה שאני מוצאת בו, מסטולה מכאב ואהבה. הוא מניח את הבוהן קרוב לפה שלי ומדבר אליי, מבקש להזכיר לי את מקומי וכמה הוא אוהב אותי, התחלתי למצוץ לו את הבוהן והבטתי בו, רואה את האהבה שלו בעיניים, רואה כמה חמלה יש בו שעה שאני מונחת לרגליו חשופה והוא לא מוחץ אותי, הכל מדוד, הכל ביד אוהבת, הבטנו אחד בשני והרגשתי בעומק של הרגשות שלנו ונמסתי לתוך האהבה וצרבתי את התמונה הזו וההרגשה עמוק עמוק בתוכי, יודעת שגם הוא.
אני לא זוכרת את הכל כרונולוגית כנראה כי ריחפתי חלק מהזמן אבל בשלב מסוים על מנת לוודא שאזכור שהוא אוהב אותי הוא החליט "לפנק אותי" במכות במברשת. הכלי החינוכי השנוא עליי, הייתי כבר בכזה היי שהגעתי לשלב חדש שלא הכרתי עדיין, לא היה אכפת לי בכלל מהכאב והרגשתי שהוא יכול להמשיך לנצח מצידי, אבל הוא לא. האדון שלי לעולם לא יפגע בי או יכאיב לי שלא בשיקול דעת ומידה. כמה אני בוטחת בו וכמה זה שווה הכל, להיות מסוגלת לבטוח ככה במישהו.
אחרי שחיבק אותי וראה שאני שוב מתקרקעת הרגשתי מאחור את הזין הקשה שלו ננעץ בי עמוק, אל תוך הכוס הרטוב והמחורמן שלי, חלבתי אותו לתוך הכוס שלי, הכוס שלו, נהנית מהקירבה בשיא שלה, הוא דפק אותי חזק כמו שהוא אוהב ולש את ישבני בדיוק איפה שסגול ושורף, נעים, כואב, נעים כואב, אנחות גרוניות בלתי נשלטות יצאו לי מהפה, שנינו גמרנו, עשיתי שוב כתם ענק על הספה. התכרבלנו עד שחזרתי לעצמי.
"שבי כאן" הוא הורה לי "על הכתמים שעשית"
כמו כלבה.