שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mirage

It only seems like...
לפני 8 שנים. 4 בפברואר 2016 בשעה 23:00

אז איכשהויצא שנכנסתי לקשר עם מרת גברת.

ואז יצאתי ממנו.

 

כי לטבול במים בלי ממש לדעת לשחות זה המ... בעייתי. אבל הבאתי מצופים אז לא היה כזה נורא.

סתם, היתה כימיה ממש טובה ברמה החברית, אבל כשולטת היו המון נקודות שפשוט האמון שלי בה נשבר פעם אחר פעם עד שכבר הייתי במקום שידעתי שאכפת לה ממני, ולא רציתי לפגוע בה - אבל נורא התאפקתי לא להתחיל לכוון אותה כי שליטה מלמטה kinda defeats the purpose of this thing, yknow?

 

גם לא יודעת, היא מספרת לי בגאון על הניסיון שלה, שאני בטוחה שזה נכון, אבל פור גודנס סייק וומן. את נשואה, והקשר בינינו הוא נטו לשליטה. אני אפילו לא יכולה להגיד, טוב, בסדר. נשבר האמון בשליטה, אז נשקיע בזוגיות ונבנה את האמון הזה מחדש.

 

כי אין זוגיות.

 

אז עכשיו חזרתי להיות במצברוח ציני ועצבני ולהצטרף לשורות של הנשלטות הפמיניסטיות ששונאות שולטים כי כולם חסרי ביטחון בצורה כזו או אחרת.

 

יש סיכוי לא רע שאני נכנסת לאתר הזה רק כדי לפרוק תסכול.

בעיקר כי גם האתר הזה מתסכל.

 

הנה האתר הכי מוכר בארץ לקינק ובדסמ והוא מקיים בתוכו את אותה מערכת פורומים מאז שנת תרפפו.

יש לכם כסף ממנויים. תשקיעו טיפ טיפונת בממשק שלכם.

לפני 8 שנים. 22 בינואר 2016 בשעה 18:06

הייתי בת 10 כשחזרנו מטיול שנתי וחיכיתי עם המורה לכיתה שאבא שלי יאסוף אותי.

כל הילדים כבר נאספו ורק אני והמורה נשארנו במגרש החנייה.

היא התבוננה בעצבנות על השעון.

לא ידעתי מה להגיד לה.

זה לא פעם ראשונה שזה קרה.

היה לי קר והייתי עייפה ורציתי הביתה.

כשהתקשרתי לאמא שלי שוב היא אמרה לי שהיא לא יודעת איפה הוא ושאולי אני אקח מונית והיא תשלם כשאגיע הביתה.

כמה דקות לאחר מכן סוף סוף הוא בא. והוא היה עצבני וחסר סבלנות.

בכל זאת חייכתי אליו ואמרתי לו שלום בנימוס.

אפילו אמרתי לו שהיה נחמד כשהוא שאל מתוך חובה איך היה הטיול ואז הגביר את הרדיו.

 

ככה זה תמיד. אני חוזרת לאותה אחת שנשארת אחרונה, שעושים לה טובה שדואגים לה.

שהנוכחות שלה רצויה רק כשהיא נחמדה ומחייכת ומנומסת.

נוחה למשתמש.

 

אז בסדר. אני אמצא עם מי לשחק. משחקים זה קל. כאב זה קל.

הנה הגוף שלי, הנה הוא פה. שק עור שעוטף שרירים ועצמות. 

ואנדרופינים מכאב זה אפרודיזיאק ממכר סהכ.

אבל לבטוח במישהו? להיות תלויה בו? להיות צריכה אותו?

מזל שרוב ה"שולטים" פה הם בשביל המשחק.

 

כל כך מזל. כל כך חבל.

 

הנה אני עומדת לפני שיחת "יחסינו לאן".

ואני כבר בונה את החומות. כבר מתבצרת.

אני הולכת לדבר עם גבירתי, אבל האמת היא שיש לי עוד אחת. מלכה.

בתוך תוכי חיה המלכה הכי מרושעת.

זו שמזכירה לי שאין לי למה לקוות.

שצוחקת וצוחקת ומזכירה לי שאני גם צריכה לצחוק על עצמי,

שבכלל חשבתי שמשהו ישתנה, שמישהו באמת ירצה לדאוג לי.

מצחיק, מרסי.

בדיחה טובה.

 

זה בסדר. אני אצחק על עצמי ואמשיך הלאה.

כי בסופו של יום אותה מלכה מרושעת גם מנחמת

לפחות יש לך את עצמך.

ולשם אף אחד לא יגיע.

כי אני לא מרשה.