כל העולם מראה - או הערות שוליים

טוב, לא באמת חמישים, אבל מגלה סוגים שונים..

הכאב שלפני  -כשהגוף חרמן כל כך, שבא לבכות, כואב מרוב שהוא חרמן ואסור לגמור, אז הראש מתחרפן והגוף מתחרפן ונהנה מזה..

הכאב שבזמן - פה יש הכי הרבה גוונים... הזה מאיברים שנרדמו ומתעוררים בשינוי תנוחה, הזה מכל מיני דברים שנוחתים על הגוף, החל מכף יד וכלה ב... כל מה שיש בבית, איזורים שנמתחים ומתכווצים לסירוגין, ובכל מקום - כואבת אחרת. הכאב שמתפשט אחרי שמורידים את החבלים, הזה שמשאיר סימנים גב, תחת, רגליים, כפות רגליים, שדיים, ירכיים, לחיים( בלי סימנים, אבל עם צליל מדויק של צלצול בראש).. כל איבר וכל אזור צובע את הכאב בצבע אחר, בטעם אחר..

הכאב של החדירה, שהוא מיוחד, שונה מכל השאר, וכל כך כל כך מחכה לו..

ויש את הכאב שאחרי. זה נשמע כמו הסיגריה שאחרי, ודי דומה, האמת.

משהו להתפנק עליו, לשחות בו, שמחזיר לאותו מקום וזמן.. ולראות את הסימנים - זה כמו לקרוא מחדש ספר אהוב, כמו לחוות מחדש, אבל אחרת - הזיכרון אינו מושלם, אלא משלים את הפרטים הרצויים, מצייר מחדש את התמונה שהלב רוצה לראות, גם אם יודע שיוכל לראות אותה רק בדימיון.

תהליך של למידה, כבר אמרנו, כן ?..

שיהיה לנו שבוע טוב.