מה עושים כשיש מצב נתון ?
כשיש מצב שלא ניתן לשנותו?
כשהדברים לא תלוים בך, לא מבחירה שלך, לא כי שמת את עצמך מתוך כוונה תחילה במצב של חוסר אונים, אלא כי אלה הדברים, וזהו?..
וכל התחינות, הבקשות, בכי וצעקות לא ישנו את המצב הזה.
וזה לא שהמצב הזה נוצר מתוך מקום רע.. פשוט אלה הם הדברים ויש לקבלם.
אז מה עושים כשהבטן הופכת לגוש קרח והר געש לוהט לסירוגין? מה עושים כשהכאב מפלח את הלב, כשהמחשבות דוקרות ומענות בכל שאיפה ונשיפה?
בדיוק את מה שעושים כשהידיים קשורות והרגליים קשורות והגוף מקובע וההחלטה מתי זה יסתיים מחוץ להישג ידך. ואין מילת קוד. כי שמת את הנשימה בתוך הידיים האלה.
אז נשימה כשמותר. וכשאין אוויר - להתאפק. ולהודות על כל נשימה הבאה. להתענג על הכאב (בשלב הזה היו צריכים לבוא החבריה החסונים בלבן עם מזרק של חומר הרגעה, אבל הם כבדים מהמופלטות, אז לא הגיעו)
וככה עד שייגמר.
כי בסופו של דבר הכל מסתיים.