כל העולם מראה - או הערות שוליים

כשזה דוקר, זה דוקר..

חודר לנשמה, לגוף, לעור, לרקמה, למחשבות, לתודעה..

משאיר סימנים ..

טיפות אדומות, שבילים מלוחים, סימני ציפורניים בכף היד, סימני שיניים על השפתיים, קול ניחר למחרת.. למה צרודה? שתיתי מים קרים מדי כנראה..

כשזה דוקר.. זה ריח אלכוהול , צליל הבקבוקון המתהפך, מגע קריר של הצמר גפן, עקצוצים בכל הגוף, הכנה, המתנה, ציפייה של כאב, קול אריזת הפלסטיק/נייר הנקרעת, ידיים אחורה, ראש למעלה..

תסתכלי

עכשיו תקחי את המחט..

זה כבר בפנים?

לא, יש לך עוד שני שליש..

נושכת שפתיים, לחיצה עדינה עם היד הרועדת ו.. הופ, בפנים..

זה כואב רק בהתחלה , בכניסה, כמו לאבד בתולין מחדש..

כחול, ירוק, וורוד, כתום, צהוב.. כתמי צבע, הראש במקום אחר, התודעה במקום אחר, נמרחים בשדה הראייה בגלל הדמעות..

שנמשיך?

כן, בבקשה

את מאוננת?

כן.

יופי, תמשיכי. לא לגמור!

לא גומרת.

והתודעה מתפצלת.. להחזיק על הקצה, לא לגמור.. להחזיק את הצעקה, לא לצעוק. להחזיק את הגוף, שרק מבקש להתקפל ולנשק את כף היד בהכרת תודה שמאיימת להטביע.

תגישי את שדייך. לקקי את הפטמות. טעים לך, ערפדית קטנה?

הנרות הם לשונות אש בתוך ריק.. לשונות חום מלקקים את העור, הלשון עוברת על השפתיים, שאיפה, הכנה, הנשיפה נתקעת אי שם בקנה הנשימה, לא מצליחה לצאת למרות הפה הפעור..

תנשמי.. עוד.. שנמשיך?

כן בבקשה.

כתמי הצבע מתווספים, צורות של פרחים או ספירלות או עיגולים והדופק רץ , מטורף, טיפות מסביב, סימני שיניים על גב כף היד, אגלי זיעה מוסיפים את תרומתם הקטנה, רגליים רועדות, הגוף גומר ולא שואל והנה הן יוצאות, אחת אחת..

תחזיקי את הפד פה, את מטפטפת לי..

אתה לא יודע עד כמה.. או שכן יודע? בוודאי שיודע.. זה כלום, יש לי עוד כמה ליטרים כאלה, אם תרצה - כולם שלך.

גמרת בלי אישור. איזה עונש לדעתך מגיע לך?

עוד סשן כזה.

כלבונת תחמנית - הוא מחייך, מלטף את הראש. היה לך טוב.

זאת לא שאלה, קביעת עובדה.

וכתמיד, כרגיל צודק.

תודה לך.