** חשוב לקרוא לפי הסדר **
בשבועיים האחרונים השלמתי עם גורלי, במהלך השבוע הייתי עובד רגיל ובשבת מגיע אליה לפריקה ופירוק.
ראיתי את העולם מבעד לעיני האנשים שאני לא פוגש ביומיום, אלו ששקופים לי. התביישתי שהם שקופים לי, הם היו אנשים לבביים ומדהימים אחד אחד. אם לא הייתי משקר להם כל יום הייתי רוצה להתחבר עם כמה מהם. הריח כבר לא הפריע לי, מצאתי סבון שהצליח לנקות אותי וימים עברו בכיף. הסשנים לעומת זאת עדיין היו עוצמתיים יותר, קיצוניים יותר, הייתי כנוע בכל נימי נשמתי ואהבתי את זה.
בשבת האחרונה לפני החזרה לעבודה הרגילה שלי הגעתי אליה מלא בהכרת תודה על החוויה המטורפת שחוויתי. כרעתי על הרצפה ואמרתי לה שבחודש זה כאב לי בטירוף אבל דרך הכאב למדתי רוגע, ענווה ואהבת אדם ושהרגשתי חופש מוחלט כמו שלא הרגשתי מגיל 8.
היא חייכה ואמרה "אני מקווה שגם למדת להפסיק לזרוק עטיפות לרחוב".
