באותו הערב הייתי מרוקן רגשית וכך היא רצתה אותי. הפכתי לבובה, בלי שום התנגדות לזחול על הרצפה לרגליה, ללקק כל פירור, ליכלוך וסוליה או לקבל באהבה את הדילדו המוגזם ואת הקיין. דברים שבד"כ אני לא מוכן לעשות או צריך להכנס למצב רוח מתמסר כדי לעשות, פשוט קרו.
אחרי שהנהנתנית, הסדיסטית, המחנכת והאמא שבה היו שבעות היא חיבקה אותי באהבה במיטה והקשיבה לבכי שלי.
היא העירה אותי ב 4 בבוקר יום ראשון להתחיל את השבוע השני. "לא סיימנו" היא אמרה לי.
בשבוע הזה היה לי קל יותר, עדיין הייתי מסריח בלי הפסקה אבל הצלחתי לתפקד בערבים. הרהרתי מה היא מנסה ללמד אותי, למה אני עושה את זה.
אחרי יומיים היא לקחה לי את האוטו, הייתי צריך לנסוע באוטובוס לעבודה בחושך וחזרה בצהריים, כשאני מסריח. התקשרתי אליה בזעם והתחלתי לצרוח בטירוף מוחלט, אמרתי לה שהיא מגזימה, שהניסוי הקטן שלה נוראי ושאני לא מוכן לסבול את השטויות האלו יותר, היא המהמה בהבנה. כשסיימתי לצרוח היא אמר בקול רגוע "שיהיה לך יום טוב בעבודה מחר" וניתקה.
