לפני שנתיים. 21 באוקטובר 2021 בשעה 14:52
אני מסתכלת לו בעיניים ומפעילה כוח הולך וגובר בין האצבע המורה לאגודל שלי. כשיוצאת ממנו אנחה קטנה הטונציה של האנחה מפתיעה אותי וכך גם העיגול הקטן שהוא הפה שלו בזמן הזה. הצליל שיצא ממנו והעיוות הכמעט הבלתי מורגש בגוף שלו* יוצרים זרם הנאה שעובר לי בגוף.
הזרם עבר מהר מדי, עוד. אני ממשיכה לסובב עד לאנחה קטנה נוספת ושותה גם אותה בשקיקה.
התובענית שבי נכנסת לפעולה ומוסיפה ציפורניים. הוא שואל בבהלה קלה מה עשיתי, אני לא עונה, רק מגדילה את החיוך וממשיכה.
אני מפסיקה כשהוא מתחיל לקבל את הכאב כמצב קבוע. מסקרן אותי לדעת מה מתחבא בשלב הבא אבל הסיכום הוא שאעשה דברים לאט. זה יחכה לפעם אחרת.
רק מעיכה וסיבוב, שתי אצבעות בלבד, ככה פשוט.
* כי הוא הרי חייב לשמור על פוזה של "לא מזיז לי".
