ישבנו בפאב ושתינו בירה. אני כבר לא זוכרת באיזה פאב, למרות שבאותה התקופה היו מעט מאוד אפשרויות...
והיה בינינו חיבור מיידי, והשיחה זרמה וצחקנו המון, ומצאנו המון נקודות חיבור.
ואחרי שסיימנו את הבירה, שנינו רצינו להמשיך. אז הוא הציע שנלך לפיצריה חדשה וממש טובה שנמצאת ליד.
מקום קטנטן, שולחן אחד ארוך ועוד שולחן קטן ומאולתר. קנינו פיצה, מצאנו מקום לשבת, המשכנו לדבר ולצחוק.
ועדיין לא רצינו ללכת הביתה.
אז נסענו לים, הלכנו לאורך הטיילת. המשכנו יותר רחוק מהדרך שהלכתי בה בדרך כלל. מצאנו ספסל שקט, והמשכנו לשבת ולדבר. ולהתחבק, ובטח גם להתמזמז. קצות האף והאצבעות קופאים מקור, אבל לנו לא אכפת.
ובסוף הקור והעייפות הכריעו אותנו, וחזרנו בחזרה, ונסענו הביתה.
וזה היה הדייט הכי טוב בעולם, והיה בינינו חיבור מהשנייה הראשונה. בלי רגעים של שקט מביך, פשוט שיחה קולחת כאילו שאנחנו החברים הכי טובים כבר שנים.
וזהו, בימים שאחר כך החיבור המיידי ההוא התפרק. כל החריקות והצרימות שלא היו שם בדייט הראשון, הרימו פתאום את ראשן.
אני חושבת שהוא התחתן מאז, מקווה מכל הלב שטוב לו.
סעמק, למה אני לא מצליחה לזכור באיזה פאב ישבנו?!