הכל תלוי באומץ

עצמתי עיניים ולקחתי נשימה עמוקה, ניסיתי לחדד את החושים, להקשיב לאינטואיציה.

אבל אין קליטה, שמעתי רק רעש סטטי

לא הבטחת לי שום דבר. ואני לא ביקשתי.

כי פחדתי לבקש, לקוות, להאמין, להיפתח.

ובחרתי להיות רק שלך, כי זה מה שרציתי.

ואני רוצה שתהיה שלי.

ואני רוצה שתרצה להיות שלי. רק שלי ולא של אף אחת אחרת

מישהו לשבת לידו על הספה, להשעין עליו את הראש ולהשתעמם ביחד

מישהו להתכרבל איתו כשנהיה קצת קריר

מישהו להחזיק לו את היד כשגלי החרדה מגיעים

מישהו להיפתח בפניו, להתמסר

מישהו לאהוב למרות הפגמים

מישהו לחזור אליו בכל פעם מחדש, אפילו שקשה, אפילו שלא מושלם

להאמין

להתאכזב

לרצות להילחם

לנסות לשחרר

לופים של מחשבות שמסתובבות במעגלים אינסופיים. אני עושה לעצמי סחרחורת.

את חמודה

אבל את לא הטעם שלי

אבל לא נראה לי שזה יסתדר בינינו

אבל אני לא מתחבר, מצטער

כלפי חוץ אני עוטה חיוך מפלסטיק, מחליקה את זה הלאה בקלילות.

ובפנים אני מתכווצת. ידעתי שזה יגיע, וזה כואב כל פעם מחדש.

אני מעריכה את הכנות ועוד יותר מעריכה את אלה שבחרו להגיד את הדברים בצורה הכי נעימה שאפשר, בסיטואציה כל כך מביכה.

ואני מבינה אותם, ומקבלת, ומכבדת.

אבל בפנים אני רוצה לצרוח, אני כל כך הרבה יותר מזה. הבחוץ שלי סתמי. הסנטר הכפול, הצמיגים, סימני המתיחה. 

אבל בפנים, בפנים אני באמת באמת אחלה.

חצי ליטר בירה

פאדג׳ שוקולד

ומישהו להירדם איתו מול הטלוויזיה

יותר מהכל חסר לי החיבוק.

חיבוק חזק, חיבוק שאפשר לתת ולקבל רק כשמורידים את החומות, רק כשמאפשרים למישהו אחר להתקרב באמת, ולו לרגע.

חיבוק שאומר ״אתה יקר לי. אני סומכת עליך״.

חיבוק שנמשך כמה רגעים יותר מהרגיל, כששני הצדדים מוחצים קצת יותר חזק מהרגיל. הסימן המוסכם של חיבוק אמיתי.

רגע אני למעלה ורגע מדרדרת בחזרה. רגע יודעת מה אני רוצה, ורגע חוזרת להסתובב במעגלים. רגע מוכנה להילחם על הכל, ורגע מרגישה שלא נשאר לי כוח כדי לקחת את הנשימה הבאה.

אופטימית, פסימית, חושבת על הכל יותר מדי, מדחיקה. רוצה לעוף גבוה אבל גם לשקוע בחיים בינוניים וסבירים.

בעצם, יותר מהכל, אני רוצה להרגיש בנוח בתוך העור שלי.

התאהבות, התרגשות, רומנטיקה. זה טוב ויפה ונחמד, ואני באמת מתגעגעת לזה.

אבל מה שחסר לי יותר מהכל זה שותף לדרך, מישהו ללכת איתו. בטוב וברע, בבריאות ובחולי, באושר ובעוני וכל זה...

לתת למחשבות לדהור קדימה

לרחף

לדמיין.

השאלה רק איך לא מתרסקים בסוף לקרקע