לפני 3 שנים. 10 בדצמבר 2020 בשעה 22:22
כל מה שקרה היום היה שיבוש של תוכניות. אירועים בלתי צפויים, אחד אחרי השני.
הם דחפו אותי אל תוך החרדה, אבל גם הניעו אותי החוצה מהמקום הבטוח שלי. הם הכריחו אותי להתמודד עם דברים שדחיתי שוב ושוב. הם גרמו לי לחזור ולהיות גמישה, יצירתית. הם גרמו לי להגיד כן, לזרום עם מה שקורה בידיעה שהכל יהיה בסדר.
ולרגע אחד כשישבתי במרפסת, מנסה לנשום עמוק, נותנת לקור הירושלמי לצרוב לי את הפנים ואת הריאות... לרגע אחד זכרתי להסתכל על השמים הנקיים מעננים וליהנות מהכוכבים. לרגע אחד הצלחתי להקשיב לשקט של תחילת הלילה.
וזה היה כמעט כמו פעם, כשזכרתי לעצור ולחפש את הרגעים הטובים גם כשקשה, גם כשרע. פשוט ליצור לעצמי בועה קטנטנה של יופי, של שקט, שמנותקת מכל מה שיש מסביב.