הכל תלוי באומץ

מנסה לעשות סדר במחשבות. יש מחשבות שנכנסות לקופסה שלהן בקלות, כמעט מעצמן.

יש מחשבות שאני מכניסה למגירה אחת, אבל יודעת שהן לא שייכות לשם.

יש מחשבות שאני מנסה לקבור עמוק, מתחת לערימה מבולגנת של מחשבות שטחיות.

יש מחשבות שלא מתאימות לשום תבנית, ואין לי ברירה אלא לדחוס אותן בכוח לקופסה שיש בה מספיק מקום.

אבל מחשבות הן כמו חפצים, הן כמו החיים שלי. בסוף היום תמיד יישארו כמה מהן מפוזרות על הרצפה, מחשבות שהעברתי מהמיטה, לכורסה, לכיסא ובחזרה.

ויש מחשבות ששכחתי באיזו שקית, בפינה. לא בכוונה תחילה, תכננתי לסדר אותן, מתישהו. אבל בינתיים הן הרקיבו והעלו עובש, בינתיים הן יצאו מכל פרופורציה.

ואלה המחשבות המסוכנות ביותר.