לרצות זה מפחיד.
זה פותח את האפשרות להתרסק.
הרבה יותר קל ובטוח להישאר בתרדמת, לתת לזמן לחלוף
לרצות זה מפחיד.
זה פותח את האפשרות להתרסק.
הרבה יותר קל ובטוח להישאר בתרדמת, לתת לזמן לחלוף
בא לי עוד.
עוד כאב, עוד סימנים, עוד סטירות.
בא לי להיות מוחזקת.
בא לי את זה שידע להחזיק.
לנשום
להזכיר לעצמי שאני מסוגלת
שאני טובה במה שאני עושה
שאני אמצא את הדרך שלי להסתדר.
לנשום, כי השמים לא באמת קורסים עלי.
בא לי לשלוח משוב לכל מי שאי פעם הייתה לי אינטראקציה זוגית ו/או מינית איתו.
כי לפעמים אני כל כך אבודה בתוך הראש של עצמי שאני לא מצליחה למצוא נקודות אחיזה במציאות.
(לא, כמובן שאני לא אעשה את זה, וכמובן שזה לא יוביל אותי לאן שאני רוצה להגיע. אבל בפנטזיה, זה יכול להיות נחמד)
הייתי עסוקה כל השבוע, זזתי, עשיתי. לא נשאר לי מקום לחשוב.
אבל עכשיו שקט.
כולם בבית ישנים, חוץ ממני.
והחרדות מתחילות לזחול פנימה.
פעם פעם, הייתה בערוץ 24 את ״טיסת לילה״. הרצועה הכי טובה בעולם. מוזיקה ישראלית שקטה, קצת מלנכולית. רוק, קצת אינדי, קצת שירים פחות מוכרים.
אני מתגעגעת ללילות האלה. ואולי קצת למי שהייתי אז. בצבא וקצת אחר כך. אבודה, אבל מנסה לפלס את הדרך.
בדיכאון, אבל מנסה שלא.
חולמת ללמוד רפואה, להכיר את אהבת חיי, לכבוש את העולם. מאמינה שאם אני רק אדפוק את הראש מספיק פעמים בקיר - הקיר ייפול.
בשנים האחרונות אני מנסה להרכיב לי פלייליסט טיסת לילה, או לפחות אחד בהשראתו. מלקטת עוד שיר ועוד אחד, שולפת מהתהומות איזה שיר ששכחתי. ומקווה שיום אחד מישהו יפרסם את הפלייליסטים האמיתיים של טיסת לילה.
שקצת אכפת לי מה קורה איתך,
למרות שלא דיברנו נצח.
למרות שאני לא רוצה להמשיך לשמור על קשר.
כי כבר לא יכולה להכיל את הדרמות, ואת החם-קר הזה כל פעם מחדש.
ובכל זאת, מאחלת לך רק טוב.
יש זוגות שמזכירים לי, עד כמה זוגיות יכולה להיות טובה.
יש זוגות שהדינמיקה שלהם כל כך מתוקה, אבל גם כל כך מחוברת למציאות. בלי מחוות גרנדיוזיות, רק הדברים הקטנים של היומיום.
ואני מקווה ומאחלת לעצמי למצוא בדיוק את זה.
בסוף בסוף
אחרי שמקלפים את הכל
נשארת ערימה של שריטות וזיוני שכל
לנסות להרים את עצמי.
לקום בבוקר, לשתות קפה, לראות איזו קומדיה. לקרוא קצת. לסדר קצת.
לשבת במרפסת.
לצאת להליכה.
לצפות בעוד שיעור בקורס הדיגיטלי.
לשלוח הודעות, לענות להודעות.
לצאת לזרוק זבל.
להשקות את העציצים.
לקחת את החרדה יד ביד. כי היא כאן, בגדול.
מהצד אני כמעט בנאדם מתפקד