-

את שוכבת על המיטה, על הבטן, מעלעלת בפייסבוק הסתמי שלך
לובשת את החולצה הכתומה הזרחנית הזו מאחד מימיי הספורט הצבאיים שהיית בהם
הטוסיק השחום שלך קורץ לי
ואני בכלל בסלון קוראת ספר
לא רוצה להתקרב אליך
אבל הטוסיק הזה שלך...
אני באה בשקט, עולה על המיטה
דוחפת לך אצבעות עמוק לכוס
את תמיד רטובה
כן, נעים לך אז את גונחת
מתעסקת לך בכניסה, זה מחרמן אותך
הלשון שלי עמוק בחור הטוסיק הנקי שלך
לא, את לא תסתובבי על הגב
את תקבלי את כל הלשון שלי לחור שלך
תלמדי לאהוב את זה
כי ככה אני אוהבת.

עכשיו תגמרי
בת זונה
ולא, אל תדליקי סיגריה אחרי.
לכי וסגרי אחריך את הדלת.

אם תראו מישהי נוהגת

חלונות פתוחים

מוזיקה גבוהה

סיגריה בחלון

בוחנת מקרוב כל רכב

ואת כל יושביו

הלא גנג בנג היא רוצה.

סעמק.

הגעגוע מבעבע בבטן
עולה בגרון ומאיים לצאת החוצה בנהי
שפתיי רוטטות בלי שליטה
דמעות קטנות מציפות את תחתית עיניי
אני יורדת לשטוף פנים
המים מקררים אותי, מקררים את הלב ואת הגוף
זה הזמן להיעטף בים.

מאז ומעולם ידעתי ממה אני נמנעת
אולי הספקתי לשכוח
ועכשיו נזכרת, שוב.

קווים חרוטים עליי.

עירומה

תוביל אותי ברצועה סביב הצוואר, לא צריך קולר
תמשוך כדי לחנוק, שאעצור ואתמהמה
תקשור אותי בפינה הכי חשוכה, בשבילי תהיה מלאת אור
תכאיב בהצלפות ובסטירות
תשאיר עליי אינספור סימנים שיהפכו לאחד שלם ומושלם
בכל גופי תכה באגרסיביות ולהט, אל תותיר מקום שלא ישרוף
בגוף
בנפש
תדע את כאבי ותדע היכן להכאיב
תעשה שאבכה ואצעק ואזעק ואתחנן שתפסיק, אבל תמשיך
תמשיך ותשפיל אותי עד עפר
שאתבוסס ברוק, שתן, זיעה וקיא
אתעב את עצמי, אתעב אותך, אתעב את העולם.

ככה. תנקה אותי מבפנים.

״לבבות מתים אחרונים
אחרי שהגוף נרדם והחלומות גם
רק אז הלב נם"

גם היום הכי ארוך - שמתחיל מוקדם ומסתיים מאוחר, אחרי שעה וקצת שינה בלילה, כ-500 ק״מ בכבישי ישראל, מעט אוכל, הרבה סיגריות ומים, השלמת פערים, תובנות חדשות, מיפוי אנשים, חוסר נוחות, נבירה בזכרונות, חלקי עבודה סזיפית, עצירה בשוליים להקיא - מסתיים במצב מאוזן במיטה.

*מחפשת את הדרך הכי יעילה למות*

אנחנו היינו כאלו

הזוג הזה שהולכים יד ביד
והעולם לא קיים עבורם
כשהם יחד.
אלו שרוקדים צמוד, קרוב
גוף נוגע בגוף
לצלילי הביטים החודרים לנשמה.
אלו שנכנסים לעומק הים
בנקודה לפני שהגלים נשברים
ומזדיינים.
אלו של מאמי ובייבי
שרואים מהצד ומקנאים
ומייחלים לעצמם זוגיות כמו שלנו.
אלו שנוסעים בג׳יפ
גג פתוח, חלונות פתוחים, מוזיקה ברקע
דוהרים.
אלו של דיבור שטותי
צחוק מתגלגל
ושיחות עומק.

אלו שמגיעים הביתה.

וכל אחד תופס כיוון.

ואני מתחננת למגע.

היינו אצלה
פעם, לפני בערך 3-4 שנים
דירת קרקע נחמדה במושב
נקייה ומטופחת כמו שרק אישה יודעת.

היינו אצלה
אצל זו שאמרה שהיא לא קופצת להרפתקאות
ישבנו במרפסת
ערב קיצי נעים
סיגריה
בירה
ושלחת אותי לשבת בצד, בכניסה לדירה
כדי שתוכלו בשקט לדבר
על איך ומתי תזיין אותה מאחורי הגב שלי.

העיקר נעלבת שהשמעתי לך את מילות השיר
ואמרתי שנכתבו עליך:
״היא לא אוהבת שאני מדבר
היא אומרת שאני משקר
אפילו בשתיקה״

בוגד. נאלח.
מסקרן אותי, אם אתה עוד מתפלא שאתה לבד?

כל מי שעובר/ת לגור איתי

עוזב/ת אחרי חצי שנה.

אז אל תגור/י איתי

וככה לא תעזוב/י.

?

לגהץ אותי?

בא לי להיות ישרה.

וגם קצת קר לי וזה מחמם.

היית אהבת חיי.
החבר הכי טוב שלי.
שותף לחיים.
נתתי לך את כל כולי - חומר, גוף ונפש. ובעיקר לב. את כל הלב.
גרנו במושב, בפינה שלנו, בשקט שלנו.
היום - קיבוץ מול מושב, ככה אנחנו גרים.
בנפרד.
ולפעמים אני מתגעגעת למגע שלך, להיצמד אליך בלילה ולהרדם, לדיבור השטותי שלנו ולצחוק הגדול שמתלווה אליו.
לפני קצת יותר מחודש, בפעם האחרונה שהיית אצלי
הבהרתי בצורה הכי ברורה שיש - אל תפנה אליי, אל תדבר איתי ואם במקרה ניפגש - תתעלם.
כן, מבת הזוג האוהבת נעשיתי כלבה מגעילה.
אתמול במקרה נפגשנו.
אתה פנית שמאלה מזרחה ואני הייתי צריכה לפנות שמאלה צפונה.
בחרתי להמשיך ישר, לכיוונך.
עצרתי לידך, החלון של הרכב שלך כבר היה פתוח.
חייכתי אליך
והבעת פניך הייתה אטומה
אילצתי אותך לחייך וככה זה גם הרגיש.
״אני אוהב אותך, הכל טהור, לא מתכוון לפגוע״ אמרת.

אז למה לא נלחמת?