לפני 5 שנים. 4 בנובמבר 2018 בשעה 18:34
אחד הדברים שאני מאוד אוהבת זה להרגיש חסרת אונים בצורה מוחלטת. למשל, בלי היכולת הפיזית להגן על עצמי. תמיד כששואל, אני עונה שמעדיפה להיות קשורה היטב לשולחן/כיסא/מיטה/מהתקרה, העיקר שכל חלק בגוף שלי יהיה חשוף לחלוטין לכל מה שעתיד לבוא. למה? כי זה הרבה יותר קל, אני לא מתנגדת גם אם מאוד רוצה. אבל הנקודה העמוקה יותר היא תחושת חוסר האונים. גופי שלך, לך ובשבילך - קח, קיבלת. התמסרות מוכתבת, על מגש של כסף, כרוכה בחבלים. בכלל, אם תוסיף על זה ערפול חושים, כמו כיסוי עיניים, שגם מונע ממני לראות - אני אשנא אותך ואקלל ואתחרט על הרגע בו פציתי את פי - אבל בפנים אני אתרגש כמו ילדה קטנה שקיבלה סוכריה.
הבנת?
