חיפשתי אותו... כבר מנובמבר אני מחפשת אותו, אז הגיע ההוא שנותן סטירות ומקלל, דביל גמור. והיה את האיטלקי ששיחק אותה תוצרת חוץ, שום דבר אמיתי לא היה בו, ועוד איזה פרחח אחד או שניים, בת ים סטייל, שרק רצו לפרק עלי את העצבים. ואז הוא הגיע, ראיתי את הפרופיל שלו באתר המשוגע, מתנסח כמוני, שנון וחד, אותו הגיל, מעניין מה התרגיל? יצרתי קשר. לקח לו זמן לחזור אלי וכשחזר ישר עברנו לטלפון, לא יודעת מה היה בו שנסח בי את התחושה שזה בסדר, הכתיבה הישירה, התגובות המהירות, לא לוקח את הזמן להמציא תשובות... לאחר כמה ימים הפתיע אותי במקום קרוב למקום עבודתי, בית קפה סטנדרטי, על רחוב ראשי, אוטובוסים, קטנועים, כמה רעש, מקום אחרון לעשות בו פגישת היכרות ראשונית ואני שומעת רק אותו, רואה רק אותו, הכל השתתק מסביב, אנחנו בבועה שלנו. מהפנט אין מה לומר, מבט חודר, דיבור חד, יודע בידיוק מה הוא רוצה. וזה בדיוק מה שחיפשתי. הניסיון שלי מסתכם בפעמיים כלום ופעם שום דבר, הכל בראש, סרטים, סירטונים, הפקות..שום דבר מזה לא נוסה במציאות. סיפרתי לו, שזה מה שאני רוצה, מישהו שילמד אותי, שיתרגם לי את המידע שבראש למעשים. אולי הכל בפנטזיות ואני לא יכולה להכיל? משהו בתוכי אומר לי שאפשר לסמוך, שפה ישמרו עלי, החלטתי ללכת על זה.
בערב קיבלתי הודעה שהוא מוקסם ממני, שלא תאר לעצמו שדבר כמוני יקרה בדרכו, מחמאות זאת הדרך הבטוחה לסגור עיסקה!
פתאום התהפכה לי המחשבה, קיבלתי פיק בירכיים, כל הזמן הזה בחיפושים ועד שזה מכה לי בפנים ואני משותקת, זה הפך לאמיתי, עם כל המשתמע מכך. הדיבור, השליטה, האביזרים, כל מה שייחלת לו עד עכשיו. אז מה קרה לך?
חודשיים דחיתי אותו, ייאמר לזכותו שהוא היה מה זה בסדר, כל פעם שנפגשנו באתר המשוגע שאל לשלומי, אם מצאתי את אשר חיפשתי, דואג להשאיר הרגשה נעימה והתעניינות אמיתית וכנה.
בסוף...נשברתי....קבענו להיפגש.....
לפני 11 שנים. 22 באפריל 2013 בשעה 21:11
