|
|
|
היא ״מה הגובה שלך?״
אני ״1.65 ושלך?״
היא ״1.75״
אני *מתאהב*
היא ״איזה באסה אתה דווקא חמוד״
אני *נסדק*: ״מה באסה... דווקא שווה ומעניין ונעים לנו יחד״
היא: ״אם הייתי יותר נמוכה או שאתה היית גבוה יותר זה יכל להיות מושלם״
אני: ״מושלם זה סובייקטיבי״
היא ״אירוני״
אני ״כן״
טוב ביי היה נעים
ביי
הרגע הזה
שאתה מבין שהיא חזקה ממך,
רגע משכר
זה כבר לא משחק
היא באמת,
אישה עוצמתית.
הדרך הפנימית כל כך שונה
מהתוצאה החיצונית שאנו רואים
כל אדם ודרכו שלו
כל אחד ועולמו הפנימי
הדמות הויזואלית שאנו רואים
היא לא בהכרח מי שחושבים
אל תסתכלו בקנקן
קחו ממנו שלוק קטן
לטעום.
דרושה לי שולטת אמיתית
מובילה וחזקה, מנהיגה טבעית
שתדע להתנשא כשהיא מבקשת
שתמיד אעשה אם היא רק מאשרת
שתנצח גם כשהיא לא מתאמצת
בת אדם פשוטה שמהעם מורמת
אישה עם גישה שמהלב נותנת
לא מתחמקת ולא מנצלת
והיא גם מגלגלת וגם מבשלת
אחת אלילה שלא מתבלטת
אחת עם הילה שחורה ונוצצת
שתהיה חכמה וגם מתאמנת
שארגיש מאוים לידה לשבת
דרושה אחת שהיא קצת מעבר
שהיא קצת אישה וגם קצת גבר
מן סוג של טום בוי עם כתר
אחת כזו שרועה את העדר
שלא רואה בעיניים ממטר
דרושה לי שולטת
איזו אחת מעניינת
חברה לשוט ולסרט
שתדע להוביל לארץ אחרת
כך נראית מעיני האישה המושלמת.
תמיד כשהכרתי מישהי, בעיניין שלי...
זה מעולם לא היה מהכלוב.
תמיד הייתי צריך להסביר ולגשת בעדינות,
לאותו המקום התסביכי, לטפטף את הכנות.
ואז אני ניצב מול אמת
ומרגיש שזה תלוי בכמה שהתחבבתי עליה באמת,
כאילו אין קשר למשיכה הטבעית,
כאילו שהיא רוצה לרצות אותי מיידית,
השיחה מתחממת ואז יש 2 אפשרויות:
או שבשיחה הבאה כבר קובעים,
או שהיא נעלמת.
תמיד חשבתי שבמקום כזה יהיה לי יותר קל, אבל טעיתי, גם פה אני יצור מוזר.
המציאות לא מאכזבת והוירטואלי קצת מוריד, תמיד פנים מול פנים אני הרבה יותר נעים.
אז לפעמים עולה בי המחשבה
האם זו הכתיבה שלי שלא טובה?
או האנרגיה והקסם האישי שבמציאות מתעלה בקלות על המוזרות?
לא מצאתי תשובה ובכל זאת,
הרקע כאן זה אהבה,
נותן לי להרגיש שייך בעצם,
גם אם אני לא שוחה עם הזרם,
אני רק הקצף של הגלים
נותן קצוות מעוגלים
מרגיש כמו נקודת קישור
נקודת חיבור
נקודת שימור
סוג של גבול בכל הסיפור.
מפרה את דימיוני בעזרתכם
לומד על עולמות אחרים בגללכם
וכשאני מסתכל בעיניים של המציאות
אני מבין כמה אני מיוחד
בזכותכם.
נמצא תמיד בפורנו לסביות
ואני שואל את עצמי
מה עם המציאות? מה יהיה איתה?
לקלף את עצמך
לאלף את השמחה
לעצב את הגישה
ולשכוח מאישה
יום יבוא ועוד תדע
שאהבה זו אגדה
ואתה סתם אחד
חפץ דומם שנשאר בצד
נתת, סיפקת ונשארת לבד.
כשהחיות הן חברות שלך
אתה מדבר עם הגוף
עם אנרגיה
קל, אמיתי.
כשאתה צריך למצוא אישה
צריך לדאוג לרושם ראשוני,
לחוקי התרבות,
לפוליטיקה סתמית.
וזו אותה שיחה,
בסופו של דבר אתה מביא את עצמך.
מחפש לי אישה חייתית.
יש כזה?
מאלף את הסוררת
בדמות שונה כל פעם,
בין אם היא חמה ובוערת
או הקרירה באדם,
תמיד יפה וריגשית
אחת ויחידה בפרטיה,
נלחמת על האור
עם כיסוי על עינייה,
פורש שבילי הבנה
פותח דלתות של תקשורת
היא תלך לאן שבא לה
הסוררת, הכלבונת.
ובלילה
שם לה קולר ומוליך בביטחה
נותן לה חופש עד הזריחה
לסמן טריטוריה על שקר לבן
להריח פינות ולזרוע פורקן
להיות שם במלוא הדרה
חושפת שיניים וגם נשכנית לא קטנה
ובבוקר
שוב מכניס אל הכלוב
מחבר רצועה לקולר האילוף
שם את הגבול והיא בטירוף
נותן לה פקודה ואסור לה לשבת
משפילה מבטה ערמומית וחושבת
נלהבת בתוכה כחתולה מרוגשת
בחושך מנטלי איתי משחקת
ברוגע בנאלי להתפרץ מאיימת
וברגע אחד שאתה לא שולט
במודעות מלאה
היא האמת.
מספרים על פרח ענק ויפייפה
עם ריח מצחין שמגיע למרחקים
ואני נזכר בך
ילדה מטורפת
יפה ונדירה כמו הלוף הענק
שמושכת אליה חיפושיות וזבובים
אז איפה זה שם אותי?
איבקתי את זרעייך, הפרתי אותך
ואת פרחת אל על
כמו פרח הגופה
יפה ומסריחה
ואני חיפושית זבל קטנה
מסתכל מלמטה ולא מבין איך קרה
שהחלפת אותי
בתייר עם מצלמה
