הייתי

הנה למדתי משהו על עצמי.

איפוק = סיפוק.

הלכתי לישון מאופקת וקמתי מסופקת. בחיי. 

לא חייבת למהר. דברים טובים לא בורחים, נעלמים, או מתאדים.

הם שם גם בבוקר. בבוקר שאחרי ובטח שהם שם בבוקר שלפני.

ואם הם לא... הרווחתי. 

חבר טוב הפליג עם היאכטה שלו לטורקיה ושלח לי תמונות הבוקר.

של הים. כמה כחול. של החוף המהמם. בתים בתוך עצים שנשפכים לחוף. של שולחן עמוס באוכל טורקי. אני מריירת. צילום שלו, על רקע הסירה. חתיך. איש ים במיטבו. כתבתי לו שהכל כל כך מעורר ומפתה.

ואז הוא שלח סרטון קצרצר של בחורה שמגיעה למסור משהו בדירה מעופשת וזה שפותח לה את הדלת מתנפל עליה, ביחד עם החבר שלו.

גם זה היה מעורר ומפתה. אבל חופש, ים, אוכל, מילים (וסרטונים שכאלו) הם-הם מה שבא לי.