עכשיו היא שולחת לי סמס,
תעלה פוסט על גדי,
הוא רוצה שתעלה פוסט עליו.
אני יודע בדיוק מה הוא ( והיא ) רוצים לשמוע.
על איזה 7 דקות בדיוק הם רוצים שאני אכתוב.
אני מצליח לא לכתוב על זה כבר כמה ימים.
גם כי אני לא רוצה, וגם כי אני לא מצליח להכניס את מה שהיה למילים נסבלות.
מילים שאני יכול לסבול אותן, להיות שלם איתן.
אז כן. הזיון הבא הגיע.
וכמו שהיא הבטיחה, היא התקשרה אליו באמצע הזיון.
עכשיו אני אמור לכתוב פה מה בדיוק היה ואיך בדיוק היה ומה בדיוק הרגשתי ואיך ....
ואין.
זה נעשה קשה מידי להעלות את זה על הכתב, לכתוב את זה, כמו שאני כותב דברים,
זה לחיות את זה שוב.
זה קשה מידי לחיות את זה שוב, למרות שזה הולך לקרות במציאות, ולא רק בטלפון.
למרות שזה הולך להיות קשה פי ששת אלפים יותר.
לא.
סורי.
היתה שיחה כל כך חזקה, כל כך משפילה, כל כך מוחקת,
בינה ובינו, ובינו וביני, כשהיא אוסרת עלי להפסיק לזיין תוך כדי.
שאני פשוט לא מצליח להביא את התוכן המפורט של השיחה לפה.
סורי.
( ולא גדי, אני לא מקנא. זה לא קנאה מה שאתה קורא פה. )
