אמצע זיון של בוקר.
שנינו אפופים, חצי ישנים.
פעם אני הייתי קם עם זין עומד, היום היא קמה עם זין עומד.
אבל לא לא, הפעם אחרי קצת משחק מקדים,
אני עליה, מזיין אותה, מסיונרי, חצי ישן חצי אפוף .
וככה, תוך כדי זיון איטי כזה, מתפתחת שיחה.
למעשה, זה לא בדיוק שמתפתחת שיחה.
היא תוך כדי שיחה, מסתכלת בשעון, שש ומשהו בבוקר.
והיא אומרת, חצי לעצמה חצי לי, זה מוקדם מידי.
ואז היא אומרת לי.
באקט, בזיון הבא שלנו, גדי יהיה על הקו, בטלפון,
אני רוצה שישמע אותך. אני רוצה שישמע איך אתה מזיין.
וכשאני שותק, ואני שותק כי אני בהלם, אין לי שמץ של משוג מאיפה זה בא פתאם בשש ומשהו בבוקר
היא מוסיפה, מסתכלת עמוק בעיניים שלי, ומוסיפה, אני רוצה שמעכשיו כל זיון שלנו הוא יהיה על הקו וישמע אותך.
ישמע איזה גרוע ועלוב אתה.
זה כל כך מהמם אותי, וכל כך מכה בי, שאין לי בכלל מושג מה עושים עם זה.
דבר אחד זה שהיא תשכב איתו.
דבר אחר לגמרי, שהוא נכנס ככה לאינטמיות שלנו,
שהיא מכניסה אותו ככה לגמרי לאינטמיות שלנו,
שלא תהיה לי אינטמיות כזו איתה, בלעדיו.
מצד אחד אני רוצה להפסיק מיד, להעלב, להפגע, ולברוח.
מצד שני אני נשאר מהופנט. כמו חתולה שמסתכלת מהופנטת בפנסים המסנוורים של הרכב שידרוס אותה עוד שניה וחצי.
ואולי זה באמת מה שאני.
והיא נשארת מהופנטת בעיניים שלי ובי,
העיניים שלה פתוחות, ענקיות, מתבוננות וחודרות, והיא סופגת אליה את המבוכה שלי, שעוברת להשפלה שלי, שעוברת לפגיעה שלי, שעוברת לעלבון שלי
שעוברת לגירוי שלי, וחוזר חלילה.
נדמה שהיא אף פעם לא שבעה ממעגל התחושות המאד חזקות שהיא מעבירה אותי דרכו.
נדמה שהיא שואפת את זה כמו אוויר לנשימה, ממש ממלאת את הראות בזה.
נדמה שזה מחיה אותה. ועושה לה אור בעיניים, התחושות הקשות האלו שהיא מעבירה אותי דרכן.
כן. זה אור בעיניים שלה.
כלכך סדיסטית.
