מהדקת את חגורת הבטיחות היטב (כאילו שזה מה שיציל אותי במידה ו... נו שוין, לפחות אני יושבת ליד יציאת החירום), מטה את הראש לאחור, עוצמת עיניים, תופסת לך את היד, לא מרפה ממנה לשניה , מניחה אותה על המשענת של הידיים, ולוחצת חזק.
מזל ששתיתי כדור להרגעה לפני, אחרת אני מתחילה להשתגע.
מרוב כל הפעמים שטסתי, כבר יש לי פרוצדורה ברורה, של איך להתנהג בזמן טיסות... לא מדברים איתי, לא שואלים אותי שאלות, נותנים לי לעצום עיניים, וככה כל הטיסה. ואוכל? מה זה בכלל?! רק הריחות האלה גורמים למוח שלי להתעוות ולרצות לנוס לנפשי מהחלל הזה שנקרא מטוס.
המזל שלי איתך, זה שאני לא צריכה לחזור על עצמי, אתה מבין מהפעם הראשונה . אמרתי לא לאוכל, ובטח לא להעיר אותי בשבילו, וככה היה. ישנתי שנת ישרים, אפילו העזתי וקמתי לשירותים להשתין...
חמש שעות וחצי ואנחנו לא כאן... אנחנו שם! מזג אוויר שאני מוכנה למות בשבילו, וכזה שאתה מוכן לחיות בו.
מניחים את הדברים בחדר, ויוצאים החוצה לרחוב הראשי.
אני תופסת לך את היד, חומדת את כולך, והולכים למצוא לי משהו לאכול . נכנסים לאיזה מקום שעל פניו נראה מזמין, והאוכל טוב.
בולעת את כל מה שהיה לי על הצלחת, ואתה מחייך.
אתה ואני, לבד, חו"ל, היש יותר טוב מזה?!
במזוודה, זרקתי איזה פלאג עם זנב, את הוונד, חומר סיכה, עוד פלאג, מצבטיי פטמות, וויברטור קטן לדרך.
כשאתה מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק לך בפנים- זה בערך מסכם את הכל...
חום, כאבי בטן והקאות... אם אני חולה, אני חולה בסטייל, ובחו"ל.
אומרים, שחברותו האמיתית של אדם, איננה נמדדת בשעתו היפה, אלא בשעתו הרעה. ואתה, אתה מחזיק לי את השיער כשאני מקיאה, קם באמצע הלילה להביא לי כדור שיוריד את החום, מביא מדחום, וכוס קולה שאולי בסיעתא דשמייא תקל לי קצת על הבחילה.
**כשראיתי אותך לראשונה ידעתי כמה טוב אתה עושה לי בעיניים, אז לא היה לי מושג כמה טוב עוד תעשה לי בלב.**
כעבור יומיים, שבהם אין יותר סמרטוט ממני, אע"פ ולמרות שאני עושה את מירב המאמצים ומטיילת כמה שיכולה, אתה ניהיה חולה.
אני חושבת שזה היה הטיול הכי הזוי שהיה לי בימיי חיי.
הסאגה היתה כמובן , כשבטעות "דחיתי" בשעתיים את שעת הטיסה חזרה ארצה.
מזל שאתה בודק :)
*****לא חאפרית!!!*****
מפוזרת..