למרות שאני ניחנתי בסוג של חאפריות או לפחות ככה אתה קורא לזה,
כשאני עונה תשובות בשלוף מבלי לחשוב , משהו שכמעט עלה לנו באיחור לטיסה.
(אבל אתה חייב להודות שאם יש אדם שאיתו אתה צוחק בכמויות מסחריות, זה אני )
אז אני החאפרית מבין שנינו, ואתה הפרפקציוניסט, ככה אני קוראת לך..
במה זה מתבטא?! אני אספר
החלטת שאתה עושה חור בתקרה, כן, כן, חור!
מה שאמרת לשיפוצניק, זה שאתה הולך לתלות שק אגרוף, מה שהוא לא יודע, זה שאתה הולך לתלות אותי.
הלכת לחנות חומרי בניין, עבודת מחקר עשית, שלא היתה מביישת שום דוקטורט,
קנית גלגלות, חבלים, שאקלים שיכולים להחזיק פיל.
אני מחוייכת, אתה יודע כמה אני אוהבת את זה. אז אני מחכה, יום, יומיים, שבוע, עשרה ימים. כל פעם שאני נכנסת הביתה, אני מרימה את הראש למעלה, רואה את העוגן מחייכת ושותקת.
כי אם אאיץ בך, כלום לא יקרה. או שאתה עושה את זה בזמנך החופשי, או שאתה לא עושה בכלל . אז עדיף שאהיה יפה ושתוקה.
אתמול, לא ברור איזו רוח נפלה עליך, אבל אני חושבת שהסרט של ג'יימס בונד השאיר את חותמו עליך ונכנסה בך רוח ההרפתקנות.
הידיים מתוחות למעלה, עומדת על קצות האצבעות, השרירים מתחילים לכאוב קצת, כל פעם בוחרת איזה חלק לשחרר.
מורידה קצת את הרגליים, כדי לעמוד ישר, והידיים נקרעות, ואז משחררת את הידיים, והרגליים שוב על קצות האצבעות.
את המגע שלך מחליף המגע של השוט, תכלס, התגעגעתי, תכלס כואב החרא הזה.. כבר הספקתי לשכוח איך הוא מרגיש.
על הפטמות אתה שם את האטבים שגורמים לי להיאנח ואתה מחייך, על הפה הצווחני שלי אתה שם את הגאג, והריר מתחיל לנזול.
מתוחה, כואבת ,צועקת, ואתה חופר בתוכי....
תכלס, התעגעגעתי ממש...
עוד יותר תכלס, אפשר כל יום ?!