אני לא יכולה לספור על יד אחת את כמות הפעמים שאמא שלי אמרה לי, אל תכניסי את עצמך לשם.. למה להכניס ראש בריא למיטה חולה... ?!
מה את צריכה את הצרות האלה על הראש שלך...
מעולם לא הייתי טובה ככ בלהקשיב לה.. האופי המפגר שלי תמיד גרם לי לדחוף את האף למקומות שהוא לא היה צריך לבקר בהם.
ובמקום ללמוד מהניסיון שלה, או של שאר האנשים שייעצו לי, העדפתי לעשות את צעדיי בעולם הזה מחדש..
ככה אני, אוהבת לשקוע בבוץ טובעני, ואז לנסות לחלץ את דרכי החוצה.. כיף לא?!
כל פעם אני מכה מחדש על חטא... כל פעם אני מבינה ומקבלת את העובדה שאני נכנסת לפינה שאין לי ממנה מנוס, ועדיין נשארת.. ואז כשקצו כל הקיצים, לוקחת את מטלטליי והולכת...
תמיד, אני מצטערת שאני פועלת בכזו אימפולסיביות, בלי מחשבה יתרה מעבר למה שהלב מרגיש, ודוהרת קדימה כמו סוס ששמו עליו את כל הקופה במירוץ.
גם הפעם, נכנסתי עמוק.. עמוק מידי..
הפתעה.... הפעם אני לא מצטערת ולו לשניה אחת...
ידעתי שאני אשרף, ידעתי שיכאב כשהסוף יגיע, וגם היה ברור מתי הוא אמור להתדפק על דלתי.. אבל אני לא מצטערת...
זו היתה אחת החוויות היותר גדולות ומעצימות של חיי.
החיים שלנו הם מצבור של זכרונות, כשכל פעם שאנחנו מפשפשים במעמקי המוח, יש דברים שעולים לנו מן התודעה, ומחייכים אותנו..
זה אתה... מחייך אותי... ככה סתם..
את הזכרון שלך, אף אדם לא יוכל להחליף, גם אם ממש ינסה.
נכנסת לחיי כמו רוח סערה, פרצת את כל גבולות הדימיון, לימדת אותי איזה דבר או שניים על עצמי, פתחת בי ערוץ שיח עם עצמי, הסתכלת לי בירוק שבעיניים וראית אותי עמוק מבפנים... מסיטה קצת את המבט למטה, מכופפת קצת, רועדת קצת, שברירית, וזקוקה לחיבוק...
אמרת נפש טהורה... בזכותך משהו השתנה... תקופה שגרמה לי ללמוד להסתכל לאנשים בעיניים, לדרוש, לרצות, לבקש, ללכת זקופה, לחייך לעולם, ולשחרר.
חוויה מזככת, שלא אשכח, ואמשיך להתגעגע לעד.
תודה לך