|
|
|
...איך לפעמים
שתיקה
מייצרת מסך ובועה
חצי צעד של קירבה
ועוד עשרים של מרחק
אתה בבועה שלך
רחוק מלראות אותי
אף על פי
שאני במרחק נשימה
במרחק נגיעה
במרחק נשיקה
http://fc02.deviantart.net/fs70/i/2012/108/e/5/so_close___so_far_by_dasha444-d4wkqnl.jpg
אלף שנות אור...ובחזרה...
http://farm4.staticflickr.com/3543/3657852148_20ee680732_z.jpg
http://4.bp.blogspot.com/-5EX7BWrwpJI/Tij8Cf8mzLI/AAAAAAAAAEA/8v-9qZ_CiqM/s1600/gothic-tears+2.jpg
http://24.media.tumblr.com/1c614a3a046a8b97119d9a5cdd347ca5/tumblr_mgxtbnwcKU1qikgkto1_500.gif
לא חושבת שבאמת הייתי מוכנה לכל זה.
לפעמים,
הפער בין הפנטזיה בראש למימושה הוא עצום, בעיקר כשמעורבים רגשות , שתמיד איכשהוא, מסבכים הכל.
מבחינה זו יש לקנא בנשלטים זכרים, שחושבים, פועלים ומתנהלים בעיקר מזין ולא מהראש.
לא ממש הצלחתי לעשות את הניתוק הזה, ההפרדה הזו שבעלי תמיד מדבר עליה '' סקס זה רק סקס '' .
ובפעם הראשונה מזה זמן רב, הכאב גבר על החרמנות.
זה ידוע שאצלי דברים מחלחלים , מתעכלים ומופנמים ל - א - ט , ואני חושבת שרק ברגעי חרמנות מטורפת, ( נגיד בזמן ביוץ 😄 ) , אני מעזה לדפדף מחדש בדפי הפנטזיה הזו ולהעלות זכרונות מתוקים- מרירים.
אבל,
זה בהחלט גרם לי להעריך את בעלי.
אבל שוב, גברים ונשים מתקשרים אחרת...
אולי השארתי טעם מעט מריר אצלכם, סוג של פספוס או החמצה, אבל כנראה שרק שיקפתי אותי ותו לא ואולי אני פשוט לא בשלה לזה עדיין.
האם אפשר בכלל להיות בשלים מתישהוא ?
האם זה עניין של בשלות ? חרמנות ?
ללא ספק נותרתי מבולבלת.
ניראה לי שכרגע אין כמו זיון מאסיבי , אגרסיבי ופראי כדי להשקיט את הסערות והתהיות שמשתוללות תמידית...
בשעה 13:30 אני על המונית, חבילת טישו בתיק , איפור חדש, מקלחת, פן , מניקור ופדיקור ( לפחות זה המריץ אותי לטפל בעצמי...גם זה משהו...)
מבקשת מהנהג להגיע אל בית הקפה בו ישבנו אתמול, הפקקים בדרך מתישים,
צהרי היום וחם לי בטירוף למרות שרק לפני כמה דקות יצאתי מהמקלחת
ולכל התבשיל הלוהט- ממילא הזה ,
מתווספים להם גם הסקרנות, הפחד, הבעירה, החרמנות, הלהט שמתעצם ככל שגואים הרגשות הסותרים האחרים
ובכל אותו הזמן, אני מצליפה בעצמי בראשי : '' באמת חשבת שגבר יפה תואר כמוהו יישאר נאמן ל ך ?! מי את בכלל חושבת שאת ?! טיפשה, טיפשה, טיפשה !!! ''
רק בכוח רב עולי בכוחי למנוע מהדמעות הארורות, המטופשות לצאת החוצה.
הכאב והרחמים העצמיים נמהלים בחרמנות ואני מתחילה להיבהל ממש...מה אם יבחינו בזה ? נניח...נהג המונית ?
סופסוף אני קולטת את בעלי, לא בבגדי העבודה הדהויים שלו, כי אם במכנס מחוייט שחור, חולצת כפתורים לבנה, שרוול קצר, הוא יפה כל כך, לבי שוב מחסיר פעימה לנוכח יופייו הכובש עד שאני מתבלבלת לרגע ואז מזכירה לעצמי את שלא נקלט עדיין בתודעתי לכדי הבנה : הוא לא בבגדי עבודה, כולו משדר דייט לוהט
שוב מוצאת את עצמי מנסה לחנוק בכוח את אותן דמעות עלובות, אוויליות...
הוא משלב את זרועו בזרועה של ל' שמביטה בפניו כפי שאני מביטה, כפי שנשים רבות מביטות...
פעם הוא אמר לי '' כל אישה היא אחרת , כל אישה זה עולם אחר לגמרי '' וחשבתי לעצמי שרק גבר עתיר ניסיון מוציא מפיו משפט שכזה, בכזו רצינות.
אני תוהה ביני לביני איזה עולם מרגש הוא מגלה כעת.
הם צועדים לכיוון ג'יפ קטן, אדום, נוצץ.
כמובן, עורכת דין יפהפייה ומצליחה שכמותה לא תחזיק פחות מזה , אני מהרהרת ומורה לנהג לנסוע אחרי הג'יפ האדום ומרגע לרגע הרגשתי הרעה גוברת.
מתי בדיוק הפכתי להיות המפלצת ירוקת העין מתוך '' חיזור גורלי '' ?
מה עשה לי הגבר הבלתי אפשרי הזה , לעזאזל ?!
הנהג שומר על מרחק ראוי מהג'יפ האדום, אבל לרגע, לשבריר שנייה, חולפת לי צמרמורת משונה בכל הגוף ובאותה שנייה בדיוק אני קולטת את בעלי מסתובב ומחייך. אני קופאת, מתכווצת במושב האחורי, מחווירה, נשימתי נעתקת אך ניראה כי נבהלתי לשווא.
הנסיעה אל חוף פלמחים בראשון ארוכה, הפקקים של תל אביב והחום האופייני לעונה מתישים כהוגן.
אני קולטת את ל' מסדרת את שערה במראה , מודעת היטב ליופייה.
בעלי ניראה נהנה בחברתה.
סופסוף הם עוצרים בחוף. היא מוצאת מקום חנייה והם יורדים. היא נועלת את הרכב ואני מבקשת מהנהג להמתין לי, כפי שקבעתי איתו.
הוא מרכיב משקפי שמש ומוציא את היד מהחלון, מרים את הבוהן לאות חיוב ואני ממתינה קמעא, עד שהם ממש על החוף
שומרת על מרחק סביר מהם.
מתחת למשקפי השמש הענקיות שלי, הדמעות זולגות ללא רחמים. האיפור וודאי נמרח על כולי.
כדי לעמעם את עוצמות הכאב ההולמות בכל כולי, אני שותה בירה , רק כשאני מסיימת בקבוק ענק של חצי ליטר, אני מתחילה להירגע.
הם יושבים על החוף. היא לובשת חצאית לבנה קצרה, מתנפנפת, בעלי מלטף את רגליה ומושך אותה אליו. אני רואה כמה היא כמהה לשפתיו, אבל הוא מנשק את צווארה, מלטף, משחיל יד מתחת לחצאית, ראשה נזרק אחורנית בעונג ואצלי הכל מתחיל לגעוש מבפנים... אני נמצאת על רכבת הרים מטורפת שאין לי שליטה על הקצב שלה ואינני יודעת מתי ואם בכלל, תעצור.
היא גומרת באנקות משולהבות. הוא לוחש משהו על אוזנה, מלטף את שערה, היא מהנהנת וצוחקת בקול.
הוא הולך לקיוסק, אני מסיטה את ראשי הצידה כשהוא חולף על פניי אך ניראה כי לא הבחין בי כלל.
כאב פתאומי חולף בכל גופי.
אני מחפשת את ארנקי בקדחתנות בתיק הבד הפשוט שלי , מחפשת אחר שטר נוסף לשתייה נוספת.
בעודי שקועה בחיפושים, משיכה עזה בשערי מהממת אותי.
אני מתבוננת למעלה ורואה את בעלי , מבט נוצץ בעיניו : ''הגיע הזמן שתראי מקרוב , את לא חושבת ? '' הוא מחזיק חזק בפרק ידי ומוביל אותי.
אני מרגישה כמו ילדה קטנה ונזופה, מאדימה כולי.
''תראי, לירוני, בדיוק מה שאמרתי לך...'' הוא צוחק ומוסיף : ''תראי איך היא מסמיקה , מה קרה מאמי ? באמת חשבת שתוכלי לעבוד עליי ? ע ל י י ? נו באמת...תמיד הזהרתי אותך הרי שאהיה חמישה צעדים לפנייך. ''הוא אומר, מבטו ממוקד בי לחלוטין, עיניו צולבות אותי '' תמיד. ''
הוא מושך אותי אליו בחוזקה ומנשק אותי בצורה שלא נישק מעולם, בתשוקה אינסופית, בלהט רעב שכמוהו היה אולי רק בחודשיים- שלושה הראשונים להיכרותנו, אם בכלל...
לירון מביטה בי בריכוז ולבסוף פולטת : ''בעלך ידע שתפלי ברשת. מהשיחה הראשונה אתמול. מהסמס הראשון ''
אני נדהמת. תוהה האם היא עושה את ההצגה הזו למעני או שמא למענם.
''כעת מתוקה שלי, אגשים לך את הפנטזיה '' הוא אומר ולרגע חולף בעיניו המבט שאני מכירה היטב, מבט מלא חום,שואל כמעט,אותו מבט ששואל אותי אם לעצור או להמשיך.
בכוח רב אני מחלצת חיוך מפי.
בעלי מושך אותי אליו, מחבק חזק, מלטף את רגליה של לירון בידו השנייה, מביט אל הים ומוציא לי עוד בקבוק בירה. אוהבת כשהוא קורא אותי כך.
הרוך במגעו, החום בעיניו מרגיעים אותי ובאופן תמוה , כמעט ולא נותר זכר מסערת הרגשות והמערבולות שהציפו אותי רק רגעים קודם לכן.
הוא לוחש משהו על אוזנה של לירון והיא שוב זורקת את ראשה וצוחקת. כל גופה אומר משיכה מגנטית אליו. האם הוא רואה זאת ? האם הוא יכול שלא לראות זאת ?
הוא מושך אותה אליו ומנשק אותה בלהט.
הדמעות שחנקו אותי קודם חונקות גם עכשיו ופרץ הרגשות משתולל מתוכי גם למטה.
הוא זורק לי מבט שאת פשרו אינני מבינה אך נרתעת ומושך את לירון היפה אליו.
המשך יבוא...
בשעה 13:30 אני על המונית, חבילת טישו בתיק , איפור חדש, מקלחת, פן , מניקור ופדיקור ( לפחות זה המריץ אותי לטפל בעצמי...גם זה משהו...)
מבקשת מהנהג להגיע אל בית הקפה בו ישבנו אתמול, הפקקים בדרך מתישים,
צהרי היום וחם לי בטירוף למרות שרק לפני כמה דקות יצאתי מהמקלחת
ולכל התבשיל הלוהט- ממילא הזה ,
מתווספים להם גם הסקרנות, הפחד, הבעירה, החרמנות, הלהט שמתעצם ככל שגואים הרגשות הסותרים האחרים
ובכל אותו הזמן, אני מצליפה בעצמי בראשי : '' באמת חשבת שגבר יפה תואר כמוהו יישאר נאמן ל ך ?! מי את בכלל חושבת שאת ?! טיפשה, טיפשה, טיפשה !!! ''
רק בכוח רב עולי בכוחי למנוע מהדמעות הארורות, המטופשות לצאת החוצה.
הכאב והרחמים העצמיים נמהלים בחרמנות ואני מתחילה להיבהל ממש...מה אם יבחינו בזה ? נניח...נהג המונית ?
סופסוף אני קולטת את בעלי, לא בבגדי העבודה הדהויים שלו, כי אם במכנס מחוייט שחור, חולצת כפתורים לבנה, שרוול קצר, הוא יפה כל כך, לבי שוב מחסיר פעימה לנוכח יופייו הכובש עד שאני מתבלבלת לרגע ואז מזכירה לעצמי את שלא נקלט עדיין בתודעתי לכדי הבנה : הוא לא בבגדי עבודה, כולו משדר דייט לוהט
שוב מוצאת את עצמי מנסה לחנוק בכוח את אותן דמעות עלובות, אוויליות...
הוא משלב את זרועו בזרועה של ל' שמביטה בפניו כפי שאני מביטה, כפי שנשים רבות מביטות...
פעם הוא אמר לי '' כל אישה היא אחרת , כל אישה זה עולם אחר לגמרי '' וחשבתי לעצמי שרק גבר עתיר ניסיון מוציא מפיו משפט שכזה, בכזו רצינות.
אני תוהה ביני לביני איזה עולם מרגש הוא מגלה כעת.
הם צועדים לכיוון ג'יפ קטן, אדום, נוצץ.
כמובן, עורכת דין יפהפייה ומצליחה שכמותה לא תחזיק פחות מזה , אני מהרהרת ומורה לנהג לנסוע אחרי הג'יפ האדום ומרגע לרגע הרגשתי הרעה גוברת.
מתי בדיוק הפכתי להיות המפלצת ירוקת העין מתוך '' חיזור גורלי '' ?
מה עשה לי הגבר הבלתי אפשרי הזה , לעזאזל ?!
'' cuckquean -
( תרגום חופשי מויקיפדיה , האנציקלופדיה החופשית )
Cuckquean הינו מושג המתייחס לגירסה הנקבית של קרנן ( cuckold )
מתייחס לאישה הנשואה לבעל בוגדני.באנגלית מודרנית זה בדרך כלל מתייחס לפטיש המיני שבו הסיפוק המיני נשאב מתוך תצפית ביחסי המין של הגבר עם אישה אחרת או מספר נשים, מלבד בת זוגו \ רעייתו \ חברתו\ או אפילו רק פרטנרית קבועה לסקס.
אישה זו מודעת לפעילותו המינית של הגבר שלה עם אחרות ואף מעודדת אותו לכך.
ברמת הפנטזיה, אישה כזו תיהנה בעיקר כשהיא בתפקיד הקורבן חסר הישע, כשהגבר מאלץ אותה לצפות בו עם אחרות.
בפנטזיה שלה, אישה כזו נרתעת לגלות שהגבר שלה עושה סקס עם אחרות ,
אך למעשה, עצם האקט, והפיכתה לסוג של קורבן, זו בדיוק נקודת הגירוי בעלת עוצמה רבה.
בעוד שגברים קוקולדים ופנטזיות קוקלדיות זכריות נפוצות מאוד, נשים בעלות סטייה דומה הן נדירות למדי.
בתוך פנטזייה נשיית זו, הגבר לוקח את התפקיד המיני הדומיננטי בעוד שהנקבה לוקחת את התפקיד הכנוע והפאסיבי בהיותה לרוב צופה בלבד ( יכולה להפוך מעורבת רק אם הגבר מאפשר לה זאת )
פטיש זה יכול להיות הטרוסקסואלי לחלוטין אם האישה אינה מעורבת ורק צופה או משתתפת רק עם בעלה, או, לעיתים נדירות ביותר, דו- מיני, כשהאישה מעורבת מינית גם עם המאהבת של בעלה.
הפטיש הזה נע על הציר שבין אהבה ואיכפתיות ועד להשפלת וביזוי האישה לחלוטין .
ואולם, לרוב האישה מושפלת בצורה כזו או אחרת, בין אם זה כפועל יוצא של הדברים ובין אם זה נעשה בצורה מכוונת. ''
***
זו ההגדרה של ויקפדיה לאישה קוקלדית.
מעולם לא ממש שיתפתי בנטיותיי הקוקולדיות שלי - עצמי, אך הן היו שם תמיד.
זוכרת את עצמי מפנטזת ומאוננת חזק עוד עם אחד האקסים שלי, בזמן שאני צופה בו עם מישהי שנדלק עליה.
לבעלי יש בדרך כלל טעם משובח מאוד בנשים : אלגנטיות, יוקרתיות, סקסיות ויפהפיות. פה ושם הוא נוטה להתלהב גם מהמראה הזול, אבל לרוב יעדיף אישה מושקעת ,מטופחת , נוצצת.
כזו היא ל'. עורכת הדין שלנו. נראית כמו בובת ברבי אנושית: פנים מושלמות , עדינות ויפות, עיניים ירוקות, מודגשות בקפידה, שייער בלונדיני חלק, גולש ובוהק, יפה אמיתית, שגם מודעת לעצמה מאוד ומשקיעה בעצמה, בדיוק כמו שבעלי אוהב : פרנץ' מוקפד, עקבים, פן .
ישבנו איתה אתמול בבית קפה תל אביבי אופייני והיא כל כולה משדרת משיכה עזה לבעלי, אך באופן מאוד אלגנטי, כמעט בלתי מורגש. תנועה כזו או אחרת בשערה, מבט חפוז אל שפתיו, כל הסימנים הקטנים, הבלתי מודעים הללו שמשדר גופה של אישה כאשר היא נמשכת לגבר ;
הרגל שמופנית אליו, המשחק בשיער באצבעותיה המטופחות, ליקוק השפתיים
עורכת הדין היפהפייה שלנו מדברת, מרוכזת בעיקר בבעלי ,
ואני חשה בהתכווצויות שמתחילות שם למטה.
לוחצת בחוזקה את ידו של בעלי, אך הוא כועס, לא מבין, לחלוטין מרוכז בשיחה.
אבל בלילה אני מתעוררת לפתע, צמאה בטירוף, קמה לשתות מים קרים ושומעת את בעלי מלחשש '' את כל כך יפה, ל'...את כל כך מושכת...''
הרטיבות בין רגליי גואה מייד.
בשקט , על קצות אצבעותיי, אני מקשיבה לו מדבר, קובע איתה למחר בצהריים.
ההלם , הפגיעה, העלבון שנמהלים בי נצרבים מייד עם הרטיבות, דמעות גדולות זולגות מעיניי אבל...גם למטה הן זולגות. בפראות.
בבוקר אני מתעוררת אל סמס שקיבל בעלי לפני שהתעורר : ''אל תשכח, היום, בחוף פלמחים בראשון, אבוא לאסוף אותך מהקפה של אתמול ב14:00 ''
כולי המומה, דמעותיי הסוררות זולגות בפראות, מוחה אותן במהירות בגב כף היד.
''מאמי, אני מאחר היום קצת, הוסיפו לנו פרוייקט, הבני זונות ''
עוד רגע ואשתלח בו, מתאפקת, מהנהנת, משפילה מבטי מטה...
''אז ניפגש יותר מאוחר יפיופה שלי '' הוא אומר וקורץ לי בשובבות,
שולח מבט אל הנייד שלו ומשחיל אותו אל תוך כיסו.
כשהוא סופסוף יוצא מהבית, אני נותנת דרור לבכי להתפרץ ושוקעת ברחמים עצמיים...
המשך יבוא...
מתקלפת.
מהבושות, מהחששות, מהמבוכה והאימה.
כי אתה נותן לי את המקום הזה.
תודה לך בעלי האהוב ,
על המקום שאתה נותן לי ,
להיות אני
ועל הזכות הנדירה להיות רעייתך.
תודה.
