לא חושבת שבאמת הייתי מוכנה לכל זה.
לפעמים,
הפער בין הפנטזיה בראש למימושה הוא עצום, בעיקר כשמעורבים רגשות , שתמיד איכשהוא, מסבכים הכל.
מבחינה זו יש לקנא בנשלטים זכרים, שחושבים, פועלים ומתנהלים בעיקר מזין ולא מהראש.
לא ממש הצלחתי לעשות את הניתוק הזה, ההפרדה הזו שבעלי תמיד מדבר עליה '' סקס זה רק סקס '' .
ובפעם הראשונה מזה זמן רב, הכאב גבר על החרמנות.
זה ידוע שאצלי דברים מחלחלים , מתעכלים ומופנמים ל - א - ט , ואני חושבת שרק ברגעי חרמנות מטורפת, ( נגיד בזמן ביוץ 😄 ) , אני מעזה לדפדף מחדש בדפי הפנטזיה הזו ולהעלות זכרונות מתוקים- מרירים.
אבל,
זה בהחלט גרם לי להעריך את בעלי.
אבל שוב, גברים ונשים מתקשרים אחרת...
אולי השארתי טעם מעט מריר אצלכם, סוג של פספוס או החמצה, אבל כנראה שרק שיקפתי אותי ותו לא ואולי אני פשוט לא בשלה לזה עדיין.
האם אפשר בכלל להיות בשלים מתישהוא ?
האם זה עניין של בשלות ? חרמנות ?
ללא ספק נותרתי מבולבלת.
ניראה לי שכרגע אין כמו זיון מאסיבי , אגרסיבי ופראי כדי להשקיט את הסערות והתהיות שמשתוללות תמידית...
