בשעה 13:30 אני על המונית, חבילת טישו בתיק , איפור חדש, מקלחת, פן , מניקור ופדיקור ( לפחות זה המריץ אותי לטפל בעצמי...גם זה משהו...)
מבקשת מהנהג להגיע אל בית הקפה בו ישבנו אתמול, הפקקים בדרך מתישים,
צהרי היום וחם לי בטירוף למרות שרק לפני כמה דקות יצאתי מהמקלחת
ולכל התבשיל הלוהט- ממילא הזה ,
מתווספים להם גם הסקרנות, הפחד, הבעירה, החרמנות, הלהט שמתעצם ככל שגואים הרגשות הסותרים האחרים
ובכל אותו הזמן, אני מצליפה בעצמי בראשי : '' באמת חשבת שגבר יפה תואר כמוהו יישאר נאמן ל ך ?! מי את בכלל חושבת שאת ?! טיפשה, טיפשה, טיפשה !!! ''
רק בכוח רב עולי בכוחי למנוע מהדמעות הארורות, המטופשות לצאת החוצה.
הכאב והרחמים העצמיים נמהלים בחרמנות ואני מתחילה להיבהל ממש...מה אם יבחינו בזה ? נניח...נהג המונית ?
סופסוף אני קולטת את בעלי, לא בבגדי העבודה הדהויים שלו, כי אם במכנס מחוייט שחור, חולצת כפתורים לבנה, שרוול קצר, הוא יפה כל כך, לבי שוב מחסיר פעימה לנוכח יופייו הכובש עד שאני מתבלבלת לרגע ואז מזכירה לעצמי את שלא נקלט עדיין בתודעתי לכדי הבנה : הוא לא בבגדי עבודה, כולו משדר דייט לוהט
שוב מוצאת את עצמי מנסה לחנוק בכוח את אותן דמעות עלובות, אוויליות...
הוא משלב את זרועו בזרועה של ל' שמביטה בפניו כפי שאני מביטה, כפי שנשים רבות מביטות...
פעם הוא אמר לי '' כל אישה היא אחרת , כל אישה זה עולם אחר לגמרי '' וחשבתי לעצמי שרק גבר עתיר ניסיון מוציא מפיו משפט שכזה, בכזו רצינות.
אני תוהה ביני לביני איזה עולם מרגש הוא מגלה כעת.
הם צועדים לכיוון ג'יפ קטן, אדום, נוצץ.
כמובן, עורכת דין יפהפייה ומצליחה שכמותה לא תחזיק פחות מזה , אני מהרהרת ומורה לנהג לנסוע אחרי הג'יפ האדום ומרגע לרגע הרגשתי הרעה גוברת.
מתי בדיוק הפכתי להיות המפלצת ירוקת העין מתוך '' חיזור גורלי '' ?
מה עשה לי הגבר הבלתי אפשרי הזה , לעזאזל ?!
הנהג שומר על מרחק ראוי מהג'יפ האדום, אבל לרגע, לשבריר שנייה, חולפת לי צמרמורת משונה בכל הגוף ובאותה שנייה בדיוק אני קולטת את בעלי מסתובב ומחייך. אני קופאת, מתכווצת במושב האחורי, מחווירה, נשימתי נעתקת אך ניראה כי נבהלתי לשווא.
הנסיעה אל חוף פלמחים בראשון ארוכה, הפקקים של תל אביב והחום האופייני לעונה מתישים כהוגן.
אני קולטת את ל' מסדרת את שערה במראה , מודעת היטב ליופייה.
בעלי ניראה נהנה בחברתה.
סופסוף הם עוצרים בחוף. היא מוצאת מקום חנייה והם יורדים. היא נועלת את הרכב ואני מבקשת מהנהג להמתין לי, כפי שקבעתי איתו.
הוא מרכיב משקפי שמש ומוציא את היד מהחלון, מרים את הבוהן לאות חיוב ואני ממתינה קמעא, עד שהם ממש על החוף
שומרת על מרחק סביר מהם.
מתחת למשקפי השמש הענקיות שלי, הדמעות זולגות ללא רחמים. האיפור וודאי נמרח על כולי.
כדי לעמעם את עוצמות הכאב ההולמות בכל כולי, אני שותה בירה , רק כשאני מסיימת בקבוק ענק של חצי ליטר, אני מתחילה להירגע.
הם יושבים על החוף. היא לובשת חצאית לבנה קצרה, מתנפנפת, בעלי מלטף את רגליה ומושך אותה אליו. אני רואה כמה היא כמהה לשפתיו, אבל הוא מנשק את צווארה, מלטף, משחיל יד מתחת לחצאית, ראשה נזרק אחורנית בעונג ואצלי הכל מתחיל לגעוש מבפנים... אני נמצאת על רכבת הרים מטורפת שאין לי שליטה על הקצב שלה ואינני יודעת מתי ואם בכלל, תעצור.
היא גומרת באנקות משולהבות. הוא לוחש משהו על אוזנה, מלטף את שערה, היא מהנהנת וצוחקת בקול.
הוא הולך לקיוסק, אני מסיטה את ראשי הצידה כשהוא חולף על פניי אך ניראה כי לא הבחין בי כלל.
כאב פתאומי חולף בכל גופי.
אני מחפשת את ארנקי בקדחתנות בתיק הבד הפשוט שלי , מחפשת אחר שטר נוסף לשתייה נוספת.
בעודי שקועה בחיפושים, משיכה עזה בשערי מהממת אותי.
אני מתבוננת למעלה ורואה את בעלי , מבט נוצץ בעיניו : ''הגיע הזמן שתראי מקרוב , את לא חושבת ? '' הוא מחזיק חזק בפרק ידי ומוביל אותי.
אני מרגישה כמו ילדה קטנה ונזופה, מאדימה כולי.
''תראי, לירוני, בדיוק מה שאמרתי לך...'' הוא צוחק ומוסיף : ''תראי איך היא מסמיקה , מה קרה מאמי ? באמת חשבת שתוכלי לעבוד עליי ? ע ל י י ? נו באמת...תמיד הזהרתי אותך הרי שאהיה חמישה צעדים לפנייך. ''הוא אומר, מבטו ממוקד בי לחלוטין, עיניו צולבות אותי '' תמיד. ''
הוא מושך אותי אליו בחוזקה ומנשק אותי בצורה שלא נישק מעולם, בתשוקה אינסופית, בלהט רעב שכמוהו היה אולי רק בחודשיים- שלושה הראשונים להיכרותנו, אם בכלל...
לירון מביטה בי בריכוז ולבסוף פולטת : ''בעלך ידע שתפלי ברשת. מהשיחה הראשונה אתמול. מהסמס הראשון ''
אני נדהמת. תוהה האם היא עושה את ההצגה הזו למעני או שמא למענם.
''כעת מתוקה שלי, אגשים לך את הפנטזיה '' הוא אומר ולרגע חולף בעיניו המבט שאני מכירה היטב, מבט מלא חום,שואל כמעט,אותו מבט ששואל אותי אם לעצור או להמשיך.
בכוח רב אני מחלצת חיוך מפי.
בעלי מושך אותי אליו, מחבק חזק, מלטף את רגליה של לירון בידו השנייה, מביט אל הים ומוציא לי עוד בקבוק בירה. אוהבת כשהוא קורא אותי כך.
הרוך במגעו, החום בעיניו מרגיעים אותי ובאופן תמוה , כמעט ולא נותר זכר מסערת הרגשות והמערבולות שהציפו אותי רק רגעים קודם לכן.
הוא לוחש משהו על אוזנה של לירון והיא שוב זורקת את ראשה וצוחקת. כל גופה אומר משיכה מגנטית אליו. האם הוא רואה זאת ? האם הוא יכול שלא לראות זאת ?
הוא מושך אותה אליו ומנשק אותה בלהט.
הדמעות שחנקו אותי קודם חונקות גם עכשיו ופרץ הרגשות משתולל מתוכי גם למטה.
הוא זורק לי מבט שאת פשרו אינני מבינה אך נרתעת ומושך את לירון היפה אליו.
המשך יבוא...
