חמצן ואור

אם יש דבר כזה גלגול נשמות, אני בטח הייתי גבר. וגם הצלחתי כנראה. אבל אשה? זה סיפור אחר. אני מכירה כמה נשים ממש מוצלחות בזוגיות. הסוד שלהן- הן גדולות מספיק בשביל לדעת לצאת קטנות.
לי כנראה צפויים גלגולים חוזרים בתור אשה עד שאצליח לצאת מזה בשלום.
עם כל זה, בשורה התחתונה באמת שלך יותר גדול. אבל מה זה משנה?! במלחמות אגו, המנצח הוא המפסיד.

כל כך התרגלתי שאנשים סביבי מדהימים וטובים. לכן קשה לי להבין בזמן כשמישהו מתייחס אליי לא יפה. לוקח לי זמן לעכל לוקח לי זמן להגיב. המומנטום עובר ואני נשארת עם ההתחבטויות. למה לא עניתי למה לא עשיתי...
יש לי רופאה חדשה שאני אוהבת אבל היא לא זמינה אז מצאתי רופא שמקבל ברחוב שלי! ויש לו תור פנוי היום. בדיוק כשאני מתחילה גם להרגיש כאב באוזן. מהשמים נפל עליי .... או מהגיהנום?
מר בחור הצליח לעכב אותי בקליניקה במשך יותר מ30 דקות כשהוא מקליד לאט וכאילו משתף אותי באבחנה ובאפשרויות הטיפול. אני בינתיים דומעת משפעת, גומרת שם גליל נייר טואלט שהבאתי איתי ועולה לי החום מרגע לרגע. ובתוך ערפילי המסכנות שלי, ואני נשבעת שאני הכי לא סקסית, סופגת ממנו משפטים שבמקרה הקל לוקים בחוסר אתיקה קשה ובמקרה הלא קל והדי ברור , בדיעבד אני מבינה,

ממש הטרדות מיניות.
החתיכת חוצפן הזה בלי בושה מתיישב לידי על מיטת הטיפול כדי להסתכל לי באוזן והופ מניח לי יד על הירך!!!!!! וזה בין פנינים כגון: ״אני מחוסן אפילו מאיידס, אני תמיד אומר את זה ושואלים אותי- אתה יכול לעשות בלי קונדום?״. ״אני הרקדן של החבר׳ה אני יכול להיות הפרטנר שלך״ ״את לא צריכה לשכב במיטה. כשחולים לא צריך לשכב. אנשים בריאים שוכבים״
ועוד כהנה וכהנה.... אה מה מה? הוא כזה יצור שהוא בעיקר פאתטי בעיניי. וככה עובר לו רופא על חוקי אתיקה ויותר מזה ואני כמו טטלע יוצאת משם בלי להביא לו איזה פצצה. איכססססססססס

אתה, אמת וחופש באים לך מבפנים. לעתים אתה נוחת מרוסק לאחר התנגשות בקיר זכוכית, נותר המום לרגע או שניים ושוב נוסק.

אתה בא אליי תופס לי יד, מותח אותה רחוק וגבוה שאגיע, שאגע. אני עוצמת עיניים חוששת מהפגיעה. אך הנה האצבעות המושטות נעות בחופשיות. אין שום קיר, לא שמשה שום כלום. זה רק "מצפון" ו"מוסר״ שבניתי כדי להגן עליי מהחופש הטוב הזה.

I can see the boy, you once was, in your eyes and you can save my life

כשאתה סוגר חלונות אני יודעת שהתחלנו

ואז סיפרתי לו. על עצמי כפי שגיליתי אותי כשהעזתי לחקור. בלי לפרט הכל. קראתי פה באיזה בלוג או באיזה תגובה שלא כולם כנים לגביי העבר שלהם או משהו כזה, רק מנוסח יותר טוב.

בהתחלה רק הקצה שלו התחבר ואח״כ גם הבפנים. ובאו מתוכו עוד דברים שעשו אותי מאושרת ויחד עם זאת גרמו לי לחשוב שאולי לכלכתי אותו, את התום שלו. אח״כ גם דאגתי שהרסתי לשנינו. כי מה שקרה רק בין שנינו בספונטניות היה מדויק ונקי ופתאום הוא גם בכלוב, דובר את השפה, לומד מהר. הכל הוא לומד מהר. כזה הוא - תלמיד סקרן של החיים. חי.

שניה לפני שאני מתחילה להיות הביקורתית הזאת שאני כל כך היא, הוא מאפס לי את הצורה בלי להתבלבל.

היו לי סודות. סטיות אפלות. ופרופיל פה בכלוב שבו אני יכולה להיחשף לגמרי בלי להיחשף בכלל.
ואז הכרתי פה מישהו. הפכתי להיות אוהדת מושבעת של ברצלונה. בהתחלה בגללו ואח״כ בגלל ניימאר, בעיקר. קראתי לו ״השד״, לניימאר. הכרתי את הקפיצות שלו, את הריצה שלו את המבנה האנטומי של השד הקטן הזה. ריגש אותי.
אח״כ הגיעה ההתרסקות. גורשתי מגן העדן. ולא בפעם הראשונה. שוב, כמו מול הגבר הראשון בחיי, לא הייתי מספיק טובה, כנראה. זה שאמור לאהוב אותי ללא תנאי היו לו המון תנאים. לא סיפקתי את הסחורה.
ויתרתי על הכל. כשאני לבד אני חזקה אז למה להרוס.
חשבתי אולי אמצא אהבה, אבל שפויה. ואם לא אז כלום. אני יכולה לחיות טוב גם בלי שליטה כמו בלי לראות כדורגל יותר. עברתי כל כך הרבה גלגולים בחיי. הגבר הבא לא יידע עליהם כלום! אמרתי לעצמי.
ואז הכרנו. באתר הכרויות רגיל. לא סיפרתי כלום ולא גיליתי לו. ולא ביקשתי כלום. אפילו לא פליק בטוסיק. החיבור היה מטורף וטוב. התקשורת בינינו היתה מדהימה פתוחה כנה ועמוקה כמו שמעולם לא היתה לי באף קשר קודם. הסקס היה ונילי פרוע והיה מושלם. כמעט. וואלה, אם הוא רק היה נותן לי...
טראח!
כך הגיחה הסטירה הראשונה
הוא קרא אותי כמו ספר פתוח ☺️

 הלוואי שתאמין בי באופן מוחלט. 

 אני צריכה את זה כל כך אבל יודעת שזה בלתי אפשרי לבקש דבר כזה.

אני מאחלת לנו שזה יהיה ככה פעם.

אבל בינתיים אהיה יותר רגישה.

היה לי חבר שאמר שזה לא בריא שאני שומרת על קשר עם אקסים.

כשנפרדנו ניתקתי קשר לגמרי.

היה לי חבר ששמח שאני אחת שאפשר איתה להשאר ידידים כשנפרד.

כשנפרדנו ניתקתי קשר לגמרי.

היה אחד שהיה איתי לנצח.

כשנפרדנו נשארנו כמו אחים.

אחרי כמעט עשור יחד ופרידה כואבת יצא לנו להפגש ולדבר. לא עבר הרבה זמן מאז הפרידה, אולי חודשיים שלושה, אבל זה היה מספיק זמן בשבילו להיות בתוך מערכת יחסים רצינית חדשה. עם בחורה מדהימה. והוא ניסה לנשק אותי. לא נשיקה חברית או כזאת שמשתמעת לשתי פנים. אולי לזכר הימים הטובים, אולי כי יש נטיה להרגיש בעלות על משהו שכבר כבשת, אולי כי אני הייתי המיתולוגית אז זכות הראשונים ניצחה את תחושת הבוגדנות. בכל אופן, כעסתי מאוד וגם נפגעתי בשבילה.

לאנרגיה רומנטית או מינית בין שני אנשים יש זמן ומקום. גם אם זה אותם שני אנשים.

פעם גם אני חשבתי שאפשר לשחזר וניסיתי להיות חמודה בעיני מישהו כמו שפעם. אז שכבנו אחד ליד השני במיטה בחדר בגואה, ועישנו ג׳וינט ושמתי את המאפרה על הפופיק שלי. כי פעם עשיתי את זה וזה היה נורא חמוד בעיניו. אבל זה היה פעם.... עכשיו הוא ניסה לאפר והתהפכה המאפרה וכל האפר מילא לי את הבטן ונכנס לי לפופיק והוא התנצל מלא פעמים. זה לא היה חמוד או יפה או סקסי. סתם פתטי.

אני יודעת שלפעמים אתה חושב עליי. ומשחזר. והאנרגיה המינית בינינו חיה ובועטת. אבל זה רק בראש שלך. אתה יודע מה יש לי בראש? רק האחד והיחיד שאני אוהבת. שאני שלו, כולי שלו. המחשבות הארוטיות והסוטות והרומנטיות הכל שלו ואליו. אז בבקשה אל תשתף אותי ואל תשאל אותי ״מה? את לא יכולה לבקש שחרור ללילה אחד???״ אפילו לא בצחוק.

תהיה בנאדם.

באהבה

תחזירו לי את השמים!!!