אחרי כמעט עשור יחד ופרידה כואבת יצא לנו להפגש ולדבר. לא עבר הרבה זמן מאז הפרידה, אולי חודשיים שלושה, אבל זה היה מספיק זמן בשבילו להיות בתוך מערכת יחסים רצינית חדשה. עם בחורה מדהימה. והוא ניסה לנשק אותי. לא נשיקה חברית או כזאת שמשתמעת לשתי פנים. אולי לזכר הימים הטובים, אולי כי יש נטיה להרגיש בעלות על משהו שכבר כבשת, אולי כי אני הייתי המיתולוגית אז זכות הראשונים ניצחה את תחושת הבוגדנות. בכל אופן, כעסתי מאוד וגם נפגעתי בשבילה.
לאנרגיה רומנטית או מינית בין שני אנשים יש זמן ומקום. גם אם זה אותם שני אנשים.
פעם גם אני חשבתי שאפשר לשחזר וניסיתי להיות חמודה בעיני מישהו כמו שפעם. אז שכבנו אחד ליד השני במיטה בחדר בגואה, ועישנו ג׳וינט ושמתי את המאפרה על הפופיק שלי. כי פעם עשיתי את זה וזה היה נורא חמוד בעיניו. אבל זה היה פעם.... עכשיו הוא ניסה לאפר והתהפכה המאפרה וכל האפר מילא לי את הבטן ונכנס לי לפופיק והוא התנצל מלא פעמים. זה לא היה חמוד או יפה או סקסי. סתם פתטי.
אני יודעת שלפעמים אתה חושב עליי. ומשחזר. והאנרגיה המינית בינינו חיה ובועטת. אבל זה רק בראש שלך. אתה יודע מה יש לי בראש? רק האחד והיחיד שאני אוהבת. שאני שלו, כולי שלו. המחשבות הארוטיות והסוטות והרומנטיות הכל שלו ואליו. אז בבקשה אל תשתף אותי ואל תשאל אותי ״מה? את לא יכולה לבקש שחרור ללילה אחד???״ אפילו לא בצחוק.
תהיה בנאדם.
באהבה
