|
|
|
״איך אפשר לאהוב כל כך??״ אתה תמה בקול,
״די הוא מגזים מידיי זה לא יכול להיות אמיתי״ אני חושבת בשקט,
אבל כשאתה מחזיק לי את הראש כמו המלט (הלפיתה הזאת ממיסה אותי) ומצמיד לי אותו אל החזה שלך, אני שומעת את הלב שלך אומר בדיוק את אותו הדבר!
מה אתם עושים כשאתם רואים למשל, חתול דרוס?
א. איכס לא יכול להסתכל בוא נעוף מפה
ב. אוי מסכן. למי מודיעים? לעירייה?
ג. וואו מה זה? המוח שלו? הנה כן זה מחובר למשהו שנראה כמו עין. מעניין...
ד. טקס קבורה מכובד
באחד הבקרים השבוע התעוררתי מאוחר ולא היה לי שום חשק לקום מהמיטה. תוך כדי התעוררות גיליתי שהמוח שלי מנהל דיון פנימי בנושא בושה. התלבטתי מה יותר מביך שיגלו עליי, שאני חולת זין והשפלות או שאני בדיכאון. אז הגיע שלב העדויות והראיות והסותרות. דמיינתי את עצמי נדפקת מוחפצת מוצלפת זוחלת נוהמת נצבטת מותכת מכופכפת מקופלת מפוסקת.. אין ספק אני אוהבת הכי נמוך הכי משפיל אין נסיבות מקלות. מה גם שהשובל הרירי שנתלה אצלי בין הירכיים היווה הודאה נחרצת באשמה.
מנגד עמד השעון. שטען שכבר צהריים ושעדיין לא מצאתי כוחות נפש לעשות משהו עם היום המבוזבז הזה. וכאב לי על עצמי על השיתוק על השריפה של הזמן על תחושת הדכדוך המוכרת. קנאתי בכל מי שלא מכיר אותה.
אני רגילה להסתיר חלקים ממני. אתם חושבים שזה עוזר? כל מי שאי פעם אמר לי שהוא אוהב אותי כנראה לא הבין כלום.
אח״כ גיליתי שכוסברה משפרת לי את המצב רוח. אפילו רק להריח. ואני באמת מתכוונת לכוסברה (,סוטים קטנים שכמותכם).
יש דברים שמרוממים לי את הרוח. החיוך שלו, הצליל של הצחוק שלו, המגע של היד שלו מלטפת לי את הירך ובא לי כבר לעוף מהפאב הזה הביתה לחטוף ממנו כמה סטירות טובות. ולשלוח מהר יד לכרית הכי קרובה כדי לצרוח לתוכה לפני שאיזה שכן מחליט לחייג איזה מספר תלת ספרתי...
לפני כמה חודשים הוא היה רק פרצוף זר בתמונה. איזה אחד שגר בעיר רחוקה וחי חיים אחרים, לוחש לאוזן של אחרת כדי שעוד מעט השפתיים שלה יעטפו לו את הזין האחר. זר. עכשיו הוא האקר שפורץ לי למוח קורא לי מחשבות מרגיש את הרגשות שלי! שלי! והוא מתחיל כמו פטה מורגנה אבל למרבה התדהמה דמותו נרקמת במציאות יותר ויותר ברור. אני מתחילה ממש להאמין לו שהוא אוהב אותי.
את מי שאני באמת.
נכון עשיתי טעות. מצטערת שבאתי.
רציתי, חשבתי.., בקיצור- נשברתי,
אליך לרגל עליתי בקור
גם רעד בלב אותי לא יעצור!
אישוניך מתביישים, משוטטים כרגיל
כמוהם, גם ידך, עד הגיעה אל ירכי...
אני כועסת עליך! ובמקביל
רוצה שתהיה שוב עמוק בתוכי.
אך שפחה מתכננת ואדון צוחק,
לא בשלג, אתה איתי תשחק.
גן העדן מהר הופך למצור,
ממנו חמקת ואליו תחזור
רק לאחר שאצא ביגון,
לב מת ומפתח בארון.
אני משוכנעת שכשעץ נופל ביער באין שומע, הוא משמיע קול.
מה שלא יודעים דוקא כן כואב !!
לא יכולה לומר בדיוק באיזו מששים ושלש המדרגות התחלתי לדלג במהירות מרוגשת. מול הדלת שאליה הגעתי בריצה התעוררתי מחלום. חלמתי רגש. רגש שפעם חויתי הרבה אך מכיון שחלף מאז כל כך הרבה זמן יחד עם עוד כמה דברים, פשוט נשתכח ממני.
נזכרתי כמה היה מדהים אותי כל פעם מחדש לזהות אותו יום אחרי יום במשך שנים בלי ששכחה עצימותו. האושר והנעימות שהיו מציפים אותי כשהייתי מגיעה הביתה והרכב שלו כבר היה בחניה. או אם הייתי בבית, הרגע בו הייתי שומעת את הרכב שלו מגיע. ולחלופין - האכזבה כשחניה ריקה קיבלה את פניי. הדהימו אותי רמות הרגש שעורר בי העניין הלכאורה פעוט הזה.
כשזה פסק זה קרה לפתע וללא הדרגה. בדיעבד, אז גם החלה הספירה לאחור. מאז, האהבה התגלגלה והחליפה כתובות אך מעולם לא חזרה אליי התחושה הספציפית הזאת. עד שהיום ממש הפתיעה אותי במדרגות. רצתי אליך לא יכלתי לחכות כבר להתעטף בך להיאחז בך. לעגון אצלך. אצלנו.
נכנסתי לדירתי. הריקה. עם תשוקה חדשה שהתעוררה...
איזה כיף!
כשתחבק אותי
רק תחבק, בלי לרייר
ובלי לחשוב על משהו אחר..
תנסה פשוט להיות בחיבוק ולנשום עמוק
אני כבר אדביק את הקצב.
נדמיין שאנחנו נושמים יחד
חולקים צינורות נשימה
אתה שואף אני נושפת, או מה שאתה מחליט.
מתחת מים
בלי לדבר נשמור על גובה אחיד
וכשנרצה לרחף קצת יותר גבוה ניקח קצת יותר אויר
ונוציא פחות
חמקמק הוא אושרי
לפתע מאחוריי ! אותי חופן
ובידו הבטוחה מפלח
בגסות תופס
לש צובט לוקח
מאלצני לשחרר
חיוכי נפער וצחוק דרכו בורח
חה
הי! הי! הי!
לא להתרגל! לא להתנוון
כאשר הכל רפוי,
ובצאתו הוא עוד פחות צפוי..
כל מה שהחזיק מייד צונח
בגלל "מחלת הנפש" שלך אתה כזה
בגללה אתה צריך מה שאתה צריך
בזכותה אתה מז(ד)הה
בזכותה אתה יודע בדיוק מה אני צריכה
בגללה אתה רוצה לענות לי על הצורך
אתה ואני צד אחד של שני מטבעות שונים
אתה של מטבע יותר יקר. מודה.
אתה קורא לזה "מחלה" אני "חוש"
נסכם על "מחוש" ?
כשהוא נכנס עמוק בי,
אם הוא עדיין עסוק בה
זה בסדר שאני רק בו?
או שגם עליי לעבור לבא?
