סדר, משמעת.. ולאו דווקא הגיון

לעיתים רואים בפניה בסיגנון"העתק הדבק" מעין פניה שאינה אישית..

  גם אם פניה כזו אינה כוללנית, היא מכילה מידע. היא מגדירה מה אני מחפש. מה אני רוצה..

        כי הרי אני מכיר אותי לא רע..

      כמו כן מה אני מציע ומה אני יכול לתת, מערכות יחסים מכל סוג ושיטה  תמיד מבוססות על קח ותן..

            זה תמיד אהיה אני..  מול כל אחת..לכן למה לשנות זאת בכל פניה? בכדי שאמצא חן? בכדי להראות אחרת? שאשכנע במשהו מותאם לפרופיל  אליו אני פונה?

בפניה   אל  האדם בעל הפרופיל  ניתן להתייחס אם יש משהו מיוחד שמשך את תשמת הלב. או  משהו שנראה מתאים למה שאני מחפש .  

 הפרופיל  מצהיר  את אשר מצהיר.. מנסיוני , כאשר מגיע האדם הנכון, זה שיודע לקחת,זה שמרגישים בטוחים בו, ויודעים כי ניתן לסמוך עליו שישמור.. אז הפרופיל  משתנה  מאד.

          נשארים רק המילים:

                             שייכת

                                 שלו

                            גבולות?? הוא יחליט..

               וגם המילה:   אוהבת ..

באופן די מוזר, הצאט אינו עולה בימי שישי וערבי חג..תופעה מופלאה.. נראה  ויד האלוהים בדבר..אז מה  הוא עושה עם ידו השנייה לעזאזל?

  אין לך הרבה אפשרויות, את כאן ,בשבילי.  אם לא מתאים לך?  תמיד יכולה לקום ,להתלבש וללכת,  אני לא מחזיק אף אחת כאן ללא הסכמתה שנובעת מתוך הרגש הרצון וצורך.

       את משפילה ראשך, קשה לך, זה ברור, בידי השמאלית  אני אוחז בשערך  בחוזקה,  מרים ראשך לעברי, עינייך דומעות, ופיך מחייך.  

      אהבתי לשמוע אותך אומרת:"אני כאן.. מה שתחליט מה שתרצה.."

כשולט, לדעתי לא צריך  להתעקש עם השמש בקשר  לשעות  זריחה   ושקיעה.

לפעמים הכי טוב להיות רע..לחתוך.. זה פותר גרירת דברים למקומות  לא ברורים ..

כבולה בישיבה לכיסא. הפנים לקיר.. החלטתי הפעם לא לשים כיסויי עיניים. אני מסדר את הציוד לאחר הסשן. מעט חשוך , נרות דולקים סביב עם אור חם מרובה צללים. מוזיקה שקטה.היא כנראה מנסה להציץ לעבר המראה לבחון אם ניתן לראות מה אני עושה. זה הכי קשה, ללא כיסוי עיניים וללא יכולת לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הגב. בכוונה אני משמיע עם הציוד קולות שלא יהיו מובנים. כמו לקשקש הרבה עם השרשרת, או לגרור את השולחן הקטן, רעש פתאומי ולא צפוי. עם כיסוי עיניים היא הייתה נבלעת בפנים , לא באמת שומעת ומגיבה. כעת עיניה לא מכוסות, זה מעמיד אותה במצב ערני ודרוך שאולי ניתן יהיה לראות משהו, לדעת מה קורה, מה עומד להיות.
אני עובר לידה. אוחז בשערה בחוזקה. מרים ראשה. נושק בעדינות, מרפה והולך. היא משמיעה קול חלש,כאילו נחנקה מעט,לא שזה משנה..אני רואה שהיא מזיזה את גופה לתנוחה נוחה אחרת, אני מסיט מעט את חבלי הרגליים.. היא מודה בלחש. אני ממשיך ומסדר.
המוזיקה פסקה. שקט.
רק להבות הנר והצללים שמרקדים על הקיר.
אני בדיוק מאחוריה, שקט, מביט. היא מתפתלת. מנסה להביט. מניעה את הכיסא כאילו בלי כוונה בכדי לזוז מעט ולהגניב מבט במראה.. אני נגש בשקט ומחזיר אותה למצב הנכון.
לאחר כמה דקות היא משמיטה ראשה, מביטה לכיון רגליה, לא זזה, השלמה.

  עומדת בפינה  פנים לקיר. הישבן עוד אדום.  הצלפות חזקות לא   מזיזות לה.. לכן העונש חייב להיות אחר.. משהו שיגרום לה להרגיש מוענשת, ולא כפי  שבקשה בליבה כנראה שאעניש אותה להנאתה.

אז על ארבע עם הרצועה והקולר נכנסת לכלוב עם עוד טפיחה קלה על התחת  האדום.. 

 הלכתי לחדר הבאתי לי ספר.  רגל אחת מונחת על צד גופה.. רגל שניה בפינת הכלוב.קורא. שותה קפה. מתעלם.. היא עם גאג , אני שומע אותה מייבבת.  לא נותן לה לזוז. מצמיד אותה לרצפת הכלוב.

 ואז שקטה. נרגעת. עוצמת עיניים.   כאילו  ונרדמה.   נצמדת  עם פניה לרגלי שמונחת  על הכלוב.. וביד השניה מצמידה את  רגלי השנייה לגופה בחוזקה.  בשקט, רגועה ,מחייכת.

הכי נפוץ ונפיץ כאן אלו הצפיות, על סמך ציפיות אלו נבנות דמויות בלתי מציאותיות,של שולטים אדירים חכמים ויפים,  ובתולות החן שנשלטות  בערגה,כולם  נבנים   בחומרי  הדימיון המעורב בתבלין של צורך ורצון. דמויות שאין להם סיכוי להתקיים במרחב המציאות.

אבל אם  בוחנים,   זו האנרגיה  העיקרית המניעה  את האנשים החולקים את האתר.

 והאנרגיה הזו של הפנטזיה והשלמות הינה הגורם העיקרי לאכזבה ולחיפוש כמעט אין סופי  לאחד היחיד והמיוחד[גם לאחת  היחידה והמיוחדת כמובן]

 אבל,   מה שהכי נחמד, לפעמים ,שנפגשים  למרות הכל , קורה משהו שמניע תנועה לכיוון אחר, פוגשים אדם, לפעמים רק כי נמאס לחפש, ולפתע זה נראה ברור ומובן ,והרגשות מתפרצים ,  והאדם שאיתך לפתע  הופך למושלם ואפילו והיה מאד רחוק מהתאור בדמיון ובפנטזיה שנבנתה עד כה . הרי שמכירים ואוהבים  הופכים  היא או הוא להאחד היחיד והמיוחד..

     וזה מה שעושה למעשה את האתר למה שהוא..

לפעמים בעולם בו הכל  צריך להיות מתוקתק, מסודר וברור. צריכים ורוצים  את המקום בו אין אולי הגיון ,  אין בו גם  דברים שאפשר להסביר ולהבין.אבל זה מקום שטוב.. זה מה שבאמת שחשוב. הרוגע במקום בו סדר הדברים ברור,מוחלט ומוסכם .   סדר החשיבות שניתנו לדברים שמחוץ לרגעים אלו כבר לא משנה. יש רק כאן ועכשו. יש   את ההסחפות, הנתינה, התמסרות הכאב והעונג, הכל מתערבב  ביחד.  ללא הפרדה ברורה לפעמים ללא יכולת להכיל  מידיית. תחושות זורמות. לעיתים מביכות,גם משפילות גם מרוממות. הכל כלול בפנים. תחושה שעוטפת כל רגע במעטה של התעלות  מסוימת שאין מה , ואין צורך להסביר.. או שחווית או שלא.. כמו להסביר טעם המילון  לאדם שלא טעם מעולם..