אנחנו נפגשנו שוב אחרי זמן רב שלא התראינו . לקחתי אותה למילקשייק כי זכרתי כמה היא אהבה את המקום.
ואני מביט בה מנסה שלא לצחוק. אישה בוגרת בשלה שרואים את השנים והכאב על גופה, בלבוש מחוייטת חצאית עיפרון גרביונים וחולצה מכופתרת לבנה. אך פניה כפני ילדה עם חיוך מלא אושר כשמניח את הכוס הגדולה מולה.
היא שותה בשקיקה אנחנו מדברים קצת סמול טולט על מזג האויר , המצב במדינה ואפילו קצת על החיים ברמה השיטחית . ואני מקשיב בסבלנות עונה לעיניין אבל נותן לה את הזמן להתענג על הרגע ולצבור את האומץ לדבר . ברור לי שהיא לא באה סתם לדבר שנים לא דיברנו היא התחתנה והתגרשה . רצתה מרחק להמשיך בדרכה אחרי שלמדה לחיות מחדש ונתתי לה זאת. ועכשיו משום מקום היא שלחה הודעה "התגעגעתי לשיחות שלנו אני באיזור שלך תרצה להיפגש לזכר הימים הטובים?..."
וזה כמובן הביא אותנו לכאן כשסיימה את המילקשייק ושיחררה אנחה של רווחה החלטתי שהגיע הזמן.
אז למה רצית להיפגש אם הכול טוב? שאלתי פתאום היא הרימה מבט מופתע וסוף סוף מביטה לי לעיניים ובאותו הרגע הבנתי. ראיתי . את החוסר שלה את הצורך שלה לכאב אחר . את הרעב שלה למגע. והרצון שלה למקום הבטוח שבה יכולה להוריד את ההגנות. אבל היא נשארה בשקט לא יכולה לדבר
קמתי מייד הושתי לה יד והיא נעמדה בראש מורכן מייד חיבקתי אותה קרוב ולחשתי לה "אמרתי לך בעבר ואגיד זאת שוב את יכולה לבטוח בי איתי המסיכות לא יעזרו לך אני ראיתי אותך חשופה מולי ותודה לך על האוצר הזה. אני יודע כמה קשה לך להגיד מה שאת צריכה... אז בואי נלך ותספרי לי הכול ."
והכלנו הובלתי אותך אישה זקופה מלכה חזקה אבל מובלת ביד אחרי עם מילקשייק על השפתיים וחיוך נבוך.
וכשהיינו לבד לאט לאט חשפת מולי הכול וסיפרת לי הכול הרוב היה לא במילים.
המגע שלה סיפר לי על הבדידות
הנשימות שלה סיפרו לי על הרעב העמוק בבטן
האנחות שלה סיפרו לי על השיחרור שהיה חסר לה
הצרחות שלה סיפרו לי ... טוב הם סיפרו לי לא לכם ;-)
והמבט של אמר לי תודה אבל שכנראה לא אראה אותה שוב זמן רב.
והנשיקה בסוף סיפרה לה שהיא תמיד מוזמנת להישען עלי שוב...