Precious Illusions

הפעם הראשונה שהרגשתי חופש אמיתי, טהור כזה, היה בטיול אחרי צבא.

מדינות שאני מקווה מאוד שייצא לי לבקר בחלקן שוב, מקומות שכאילו נלקחו מתוך אלבום תמונות לא מציאותי,

נופים שהיפנטו לי את העיניים והמוח. לטייל עם אנשים שהכרתי, לפעמים עם כאלו שלא ממש, ולא פעם גם לבד לגמרי.

שיער ארוך, עגיל קטן, צמידים שמקומיים הכינו בכל מיני שווקים ברחוב, לבוש זרוק בלי טיפת חוש  אופנתי, קצת סמים והרבה אלכוהול,

בחורות מקומיות ותיירות, אין לו"ז כי תוכניות מוגדרות הן משהו מעורפל לחלוטין שלא ממש קיים ופשוט זורמים עם מה שבא.

לפעמים עוברים מקומות בזריזות ולפעמים נתקעים ימים שלמים באותו מקום עד שבא לך להקיא ממנו. לזמן אין ערך, יש ממנו בשפע.

הפעם השניה היתה בצניחה החופשית. אני לא חושב שאני יכול בכלל להתחיל לתאר את ההרגשה המ-ט-ו-ר-פ-ת כשאתה נופל מהמטוס

ואת השניות שעוברות עד שהמצנח נפתח. מצד אחד עוברות לך בראש המחשבות הכי גרועות של התרסקות והפיכה לעיסה דמויית פיתה שצריך לגרד בשפכטל,

כי אין מה לעשות זה פשוט בלתי נמנע, לבין מחשבות והבנה שהתחושה שאתה חש היא מיוחדת במינה, טירוף חושים אמיתי.

מעבר כ"כ חד מנפילה, כאילו אתה סלע שזורקים ממקום גבוה, לריחוף איטי שעושה לך זרמים נעימים בכל הגוף.

דומה לציפור טרף שצוללת לטפוס את הטרף שלה ולאחר מכן חוזרת למעלה ודואה בנינוחות.

הפעם השלישית היתה כשצללתי בפעם הראשונה, וזה נמשך כל פעם מחדש. הרגע הזה כשאתה נכנס  לתוך המים והרעש שבחוץ נבלע ונבלם ומתחיל השקט הממכר שבתוך המים.

מעל פני המים הכל נראה "מת", ומתחת לפני המים... עולם  שלם ושוקק חיים! בקלות אפשר לשכוח איפה אתה ומה קורה מסביבך, בטח כשאתה צולל מתחיל.

כשצוללים לספינות שהוטבעו ישר מדמיינים את הרגעים שלהן מעל פני המים, וכשאני נקלע לתוך להקת דגים צבעונית כל מה שאני רוצה זה שהם יישחו סביבי עד שייגמר האוויר במכל,

ומצידי למות בתוך הים ושהדגים יערכו לי את הלוויה וישתקו עליי קדיש.

תחושת החופש הנקייה הזו חסרה לי ברמות מטורפות.

#חייב_דחוף_להיעלם_לכמה_זמן_ויפה_שעה_אחת_קודם.

• אני רגיש ורך יותר מחמאה שהמיסו אותה, ויודע להיות בן זונה רע באינסוף מצבים שונים.
• אני אוהב מאוד אסתטיקה נשית אבל בטוח שאין דבר סקסי יותר מבחורה עם גוף ופנים מטונפות ומרוחות.
• אני מכור לנגיעות רכות ועדינות ובמקביל לא יכול בלי אלימות מינית לגווניה השונים.
• אני פמיניסט אמיתי כשזה נוגע לחיים כלפי חוץ ושובניסט מובהק כשזה נוגע לזוגיות ולחיים האישיים.
• הדבר האחרון שאני אוהב זה לראות בחורה בוכה, אבל דמעות בסיטואציות המיניות עושות לי נעים כ"כ בגוף.
• אני הכי רגיל בעולם בלי שום דבר מיוחד אבל משום מה ברור לי שיש בי ניצוץ מיוחד כלשהו עמוק בפנים.
• גם אני, כמו רבים, אוהב מאוד נשים חטובות, ובה בעת מתמוגג מבחורה שנהנית לאכול ולא סופרת עלי חסה ומעדיף לרוב את זו המעט מלאה על זו השדופה.
• אני מופנם, שקט ורגוע, אבל בסביבה שבאמת נוחה לי אני הופך לאחד "הדפוקים" הראשיים.
• אני מתרגז כשאני רואה בדואר צו מילואים ואין לי זין לחזור להיות חייל גם אם זה לתקופה קצרה, אבל בתוך תוכי גאה מאוד ומבין את החשיבות כשאני עולה על מדים.
• אני מנומס מאוד ואדיב לרוב, אבל בכביש אני מקלל (את מי שמגיע לו) כמו אחרון הצ'חצ'חים.
• אני מת על הלבד שלי והשקט שמתלווה אליו ובטח לא פוחד ממנו, אבל ברור לי שבסופו של דבר אני אדם של זוגיות.

המילואים האלו מתעתעים. הכל שקט, פסטורלי, נוף אירופאי כמו מתוך גלויה. אבל גדר הגבול,

אנשי החזבאללה שנמצאים ממש מולנו והזכרון מלפני עשור שמשום דבר הכל יכול להתהפך ב-180 מעלות מזכירים לי בדיוק איפה אני נמצא,

והתיירים שנהנים מהצפון היפהפה מזכירים לי גם למה אני, ושאר החיילים, נמצאים כאן.

ולפעמים יש רגעים, כמו בתמונה, שבא לי פשוט לקפוץ ראש לתוך המים ולהתנקות, ואח״כ להזריק מנת בדסמ גדושה על החוף עם איזו מישהי משוגעת. 

יש לי חולשה לנוף של ים פרוש מולי. 

איך אני יודע שמישהי מצליחה לגעת בי?

כשהיא מצליחה לגרום לי לחשוף בפניה את הצדדים הרכים, העדינים, הפגיעים שלי.

כשהיא מצליחה לגרום לי לקלף את השכבות, שיש לכל אחד מאיתנו, ולהרגיש טוב עם זה.

כשיש הרגשה של תהליך אמיתי שבסופו הנשמה שלי תגע בנשמה שלה.

זה ללא ספק הרבה יותר קשה מאשר לגרום לי להביא לידי ביטוי את האגרסיביות המינית שלי,

הסאדיזם שחבוי בי, והיצר התשוקתי העז שרוצה לבטא אהבה גם דרך כאב והשפלה.

יום שישי בבוקר זה זמן מצויין לשמוע קצת אריק.

אינעל האריק הזה, הקול שלו תמיד עושה לי חם בנשמה. איזה אריק זה יאללה!

שומע את "מרחף בחלל" היפהפה שהוא כתב והגאון השני, אחד בשם שלום חנוך, הלחין,

וישר מרגיש שקט ורוגע בגוף.

פשטות כזו.

לא מבין למה צריך לסבך כל דבר? יש אנשים שממש מתאמצים לסבך דברים פשוטים,

מתחילים לנתח סיטואציות ומגיעים למסקנות הזויות שבמקור אף אחד לא כיוון לשם בכלל.

אוכלים סרטים על כלום ושום דבר. אם הם רק היו משקיעים את האנרגיות שלהם בלקבל את

הפשטות של מי שמולם ולהיות פשוטים בעצמם ולא לסבך כל דבר בכשרון שכזה...

אוהב פשוט ונקי. בלי לנתח יותר מדי מה הס.מ.ס אומר, מה הכוונה הנסתרת של הוואטסאפ או אם

כדאי להראות שאני מעוניין בה או דווקא לשחק משחקים ויעני להתעלם ממנה כאילו היא אוויר,

כי הרי צריך להיות מניאק בן זונה, ברור.

כשאני אוהב, אני מראה ואומר. בלי שטויות מסביב.

כשאני לא - קשה מאוד לפספס את זה.

תהיו קצת אריק. פשוט כזה.

ואני? אני לגמרי פשוט, ושומע עכשיו אריק ומרגיש שאני עף, אני שט, כאילו אין לי משקל. כמו נוצה, כמו עלה, מרחף בחלל.

- הקולות בקשר מהחמ"ל, עם שמות פצועים והרוגים שאתה מכיר.

- בומים של נפילות טילים כ"כ קרובות אליך, כשאתה בשטח בלי מחסה.

  בטוח שאוטוטו מתרסק עליך צינור מפוצץ בחומר נפץ ומפזר אותך לכל

  הרוחות. תרתי משמע.

- כמויות אדירות של ארגזי תחמושת ריקים.

- הרשף הגדול כשהפצמ"ר עף מהמרגמה לכיוון לבנון. בכמויות מפחידות.

- ההתגייסות ההמונית של עם ישראל בשביל הלוחמים.

- שיחת הסיכום עם המח"ט בסוף המלחמה.

- לוויה צבאית והספד של אמא שלא תראה, תשמע ותרגיש את הבן שלה יותר בחיים. 

אני רוצה להיכנס לך מתחת לעור.

כמו שחשמלאי משחק בחוטים ומסדר אותם

לפני שהוא סוגר את המכשיר ומכין אותו להפעלה,

ככה אני רוצה לשחק לך בעורקים של הלב.

לסדר אותם איך שנוח לי, איך שבא לי.

קצת ללטף, קצת לנשוך, קצת לנשק.

לארגן אותך מבפנים כדי שתהיי מכויילת להפעלה

מבחוץ. 

עומד לי כל כך חזק כשאת מוחפצת, כמו סחורה משובחת שצריך לבדוק לפני שמשווקים במחלקת פרימיום.

ברגעים האלה כשאת חפץ, האינטימיים לחלוטין באופן המיוחד שלהם, נדמה שיש קור וניכור בינינו אבל אני

דווקא מפרש את זה כקרבה ואמון בלתי רגילים.

אני גם יודע שאת מפרשת את זה בדיוק כמוני, וזה מרטיב אותך. באותה עוצמה שזה מעמיד לי.

המעמד הזה מביך אותך כל כך. את אדומה כולך ומגוון המבטים והחיוכים הנבוכים שלך שובר שיאים חדשים.

את מתה שזה יסתיים כבר ולא מבינה איך עמוק בפנים את מגורה מזה ברמה אחרת.

אח"כ יבואו החום והמגע הרך שאת צריכה.

אבל לא עכשיו.

ברגעים הספציפיים האלו אני פשוט חָפֵץ להחפיץ אותך.

אני לא מכיר אותם אבל אני קורא אותם, כמו הרבה פה אני מניח.

בכל זאת, יש להם כתיבה מעולה שמתארת בצורה כ"כ חדה את מה שיש ביניהם.

מה שהכי מרשים אותי זה החיבור, העומק והגמישות שלהם.

כ"כ טוב להם ביחד שהם הפכו למין ישות אחת כזו, גדולה וחמה.

שמים פס גדול על מה שמסביבם וצוללים עמוק עמוק למימוש המאוויים שלהם.

פעם היא הייתה נשלטת והוא השולט, עכשיו הפוך. אבל אני מוכן להמר על כל מה

שיש לי שזה לא באמת משנה להם או מגדיר אותם, זה פשוט צורך שכל אחד ממלא

עבור השני ועבור עצמו, וכל השאר לא באמת משנה.

הם מהמתי מעט כאן שמראים בצורה היפה ביותר איך כל העולם הזה באמת אמור להיראות,

איך זוגיות מסובכת כזו יכולה להצליח. אין חוקים, כללים, בטח לא שבלונות של הגדרות פנטזיונריות

שלא שוות יותר מדי ולא מחזיקות מים במבחן המציאות.

עושים מה שטוב להם, ועל זה כל העניין סובב.

שפע של חום, קרבה ואהבה.

אני קורא אתכם, ויודע שככה אני רוצה שזה יהיה אצלי.

אני בר מזל אני יודע, בגיל כ"כ צעיר יש לי בית משלי.

לא גדול מדי ולא קטן מדי, משהו נחמד להתחלה - אבל שלי.

ז"א לא בדיוק שלי, בערך. בינתיים זה יותר של הבנק, לפחות ל-20 שנים הקרובות, אבל אין צורך להשבית שמחות.

המחירים בשמיים אז שמתי את כל החסכונות שהיו לי, ומסתבר שדווקא היו לי, ועם לא מעט עזרה מההורים, כמובן,

ואחרי לא מעט נפילות בעסקאות שונות – חלק בגלל שאננות שלי, חלק בגלל חוסר מזל וחלק סתם כי מרפי צץ תמיד

לביקור נימוסין ברגע הלא נכון ומוכיח פעם אחרי פעם שהוא הסאדיסט הכי גדול עלי אדמות – הסאגה המתישה הזו הסתיימה.

יכולתי לגור באוהל בחינם אבל אפשר להגיד שדי מיציתי את הקטע של האוהלים אחרי השירות הצבאי - אוהל בבסיס, אוהל בשטח,

אפילו אוהל בטרקים בטיול של אחרי צבא.

מגיע הרגע שצריך להשתדרג בחיים, שלא לומר להתברגן קלות.

לצערי הרב, במציאות שלרוב האנשים בגיל שלי קשה לקנות אפילו מחסן נטוש, אני בהחלט יכול להיות שמח בחלקי.

קניתי בית עם ארבע קירות וגג.

המטרה הבאה היא להקים בית בתוך הבית שקניתי.

וזה כבר משהו אחר לחלוטין.