|
|
|
Dissonance
יש בי הרבה מאוד דיסוננסים, חלקם מאוד חדים. זאב בעור של כבש.
לפעמים הדיסוננסים צורמים יותר, לפעמים פחות.
וזה טוב ומעניין אבל בעצם לא באמת משנה. כי זה מי שאני.
Consonance
זה מה שאני שואף אליו, הרמוניה. מיזוג בין שני אנשים שונים שהופכים לישות אחת.
כמו צלילי מוזיקה שונים שמתמזגים אחד בשני באופן הרמוני ונעים כ"כ לאוזן,
והופכים ליצירה מוזיקלית שהצלילים שבה מתחברים בצורה הכי טבעית.
הרגשת הנקיון אחרי הטינוף החייתי שהיה
הידיים הנשיות הרכות שחופפות, מסבנות, מלטפות
הגוף הרטוב ממים וחלק מסבון
הנשיקות העדינות מתחת לזרימת המים החמים
שלאט לאט הופכות שוב מלאות בתשוקה ויצרים
ניגוב הדדי במגבת רכה וליטוף עדין של העור
הסנפה בלתי נגמרת של ריח נשי הממכר כל-כך.
לרוב, הפרופורציה שנותנת לי כאפה מצלצלת ומזכירה לי (שוב ושוב) בכמה שטויות אני מתעסק בחיים האלה ביומיום וממה אני לפעמים מתעצבן - היא של משהו טרגי.
אני קורא על זכרונות של אלמנות, יתומים, אחים והורים שכולים שאיבדו חיים שלמים, שלהם ושל האהובים שלהם. אמהות ואבות ששכלו שני ילדים תוך ימים ספורים במלחמה המטורפת ההיא, ומזכיר לעצמי מה באמת חשוב בחיים האלה. ועדיין, באופן קבוע די מהר אני חוזר לשגרה וממשיך להתעצבן משטויות מטופשות של יומיום.
פרופורציה וסליחה עצמית. שני מרכיבים שהייתי שמח לאמץ באופן קבוע, אבל פעם אחרי פעם חיי היומיום מנצחים.
עד ששוב פעם אני מצליח להזכיר לעצמי מה באמת חשוב בחיים.
כשהזיון מתחיל עם טירוף בעיניים
נמשך עם נשיכות בשדיים
ונגמר בלחישות מחרמנות לתוך האוזניים
זאת ת ש ו ק ה.
- בא לצאת מהבית ומסובב את המפתח שבדלת.
- בנקודה מסוימת המפתח נעצר ולא מעניין את הבן זונה שאני צריך לצאת, הוא בשלו.
- עוד כמה סיבובים, נענועים וקללות מכל טוב אבל החרא הקטן לא מתרגש, נתקע במקום ולא זז.
- אני תקוע בתוך הבית שלי.
- טלפון למנעולן מומלץ.
- לוקח לו זמן להגיע מת"א. בכל זאת, חג וזה.
- חצי שעה של עבודה והמנגנון החדש עובד כמו שעון שוייצרי.
נזק בזמן: כמה שעות טובות.
נזק בכסף: 1,200 ש"ח.
תחל שנה וברכותיה.
אח שלי שולח כמה תמונות לוואצאפ המשפחתי - הוא, אישתו, והפושעת הקטנה בת השנתיים וחצי.
גיסתי המקסימה על איזו נדנדה גדולה והפושעת עליה עם חיוך ממיס והתלהבות שיש רק לילדה בגיל שלה.
בתמונה אחרת אחי מחזיק אותה על הידיים והיא מחזיקה מקל עם צמר גפן מתוק (שערות סבתא),
שניה לפני שהיא טורפת את הממתק הגדול.
וככה זה ממשיך עם עוד כמה תמונות, שני הורים צעירים עם פושעת קטנה וחיוך שעבורו אתה מוכן
לעשות כל מה שהיא רוצה רק כדי לראות אותו מופנה אליך.
ואני שמח בשבילם מאוד, מן הסתם, אבל גם מקנא. לא קינאה מסריחה ושלילית כזאת של צרות עין
אלא קינאה כזאת שגורמת לך לתהות למה לוקח לך כ"כ הרבה זמן להגיע למקום הזה שהם נמצאים
בו.
אני בוהה בתמונות שניות ארוכות ומבין ויודע שבא לי את זה. תא משפחתי חם עם פושעת או שתיים.
או שלוש. ואין לי זמן, אנרגיה ועצבים להשקיע במשהו שאני יודע שלא הולך לשום מקום, ולא בא לי
כ"כ להסתכל אחורה ולהבין שבזבזתי זמן על משהו שלא קידם אותי לאיפה שאני רוצה להגיע רק כי
זה כיף לי עכשיו, באותו רגע.
זוגיות עם המון אהבה והערכה הדדית, אישה טובה שבמבט אחד ללא מילים תבין את רצוני ותהיה כלי
לשימוש אישי למגוון הסטיות השונות שמתרוצצות לי בראש, וכמה פושעים קטנים שיסובבו את שנינו על
האצבע הקטנה שלהם.
לא צריך יותר מזה.
אני אוהב לאונן בבוקר
ולפנטז על הזימה
שביצעתי אמש.
כן, אני מכיר את התיאוריה הזו ואפילו מבין את ההגיון שיש בה.
איכשהו, נדמה לי שאצלי זה לא ככה. לפחות לא בדיוק ככה.
לא שאני רוצה מישהי בדיוק כמוני, כן? מספיק שאני נאלץ להיסחב עם עצמי 24/7/365 ,
אז עוד לקבל עוד אחד בדיוק כמוני רק מהמין השני? אני אוותר, תודה.
אני בהחלט בעד מישהי שאוהבת דברים אחרים ממני, חושבת אחרת,
מתעניינת בתחומים שונים משלי (אבל לפחות שחלק מתחומי העניין יהיו זהים),
בעלת שאיפות ומטרות שונות משלי וכו'.
מה שאני מתכוון הוא שבתכונות האופי חשוב לי שיהיה סנכרון גבוה ביני לבינה.
קשה לי להימשך למישהי ששונה ממני כ"כ באופי, ורוב הסיכויים שלא נבין אחד
את השניה כמו שצריך. כשמישהי דומה לי בתכונות האופי, לא צריך להסביר יותר
מדי כי היא גם כזאת. ההזדהות והחיבור יהיו טובים באופן טבעי.
יש אנשים שמחפשים מישהו/מישהי שונה מהם כמעט לגמרי, וזה מעולה. בשבילם.
עיניים. אחד האיברים מבחינתי, לגמרי.
תמיד קינאתי באנשים עם עיניים בהירות ויפות.
תמיד רציתי בחורה עם עיניים בהירות ויפות.
כחולות, ירוקות, קצת כחול וקצת ירוק... לא באמת חשוב.
העיקר שיהיו בהירות, אוטומטית הן הופכות יפות בעיניי.
יש את הביטוי הידוע "עיניים טובות", שמראות, לכאורה, את הנפש של הבנאדם.
אין לי מושג איך אנשים יודעים לפי העיניים איזה בנאדם עומד מולם,
אני בכל אופן לא יכול לדעת. מבחינתי אין עיניים טובות, אלא עיניים יפות.
ומה לעשות, עיניים יפות תמיד - אבל תמיד - היפנטו אותי וטימטמו לי את החושים,
לא פחות (ולעיתים אף יותר) מחזה ותחת נשי.
עיניים.
אני פשוט מת על האיבר הזה.
היא משהו מובן מאליו שתמיד יהיה קיים ואפשר יהיה לחזור אליה.
