אני אוהב את השפה העברית, אבל אני משוחד ולא אובייקטיבי. זאת שפת האם שלי -
אני מדבר בעברית, קורא בעברית, חולם בעברית, אבל הכי נהנה לקלל בעברית.
מכל ציוני הימים האינסופיים, יום הלשון העברית הוא בהחלט יום ראוי לציון.
נכון, יש שפות שמתגלגלות בצורה מושלמת על הלשון, למשל, איטלקית, צרפתית וספרדית.
אין מה לעשות, כשבחורה שומעת "Je t'aime mon amour" היא נמסה כמו חמאה בבגט חם
שיצא הרגע ממאפיה בלב פאריז. או כשאתה לוחש לה "Tú eres muy bonita", השחלות שלה
קופצות משמחה ומתנגשות זו בזו כמו במלחמת שוורים.
אבל איכשהו העברית עושה לי את זה יותר, הרבה יותר. אנשים שמדברים עברית נכונה, יפה,
עשירה, עם מטבעות לשון ופתגמים מפולפלים (גם כאלו שאין לי מושג מה פירושם) עושים רושם
מיוחד. גם את השלטים מעל החנויות השונות שרבים מבעלי העסקים רושמים בהם באנגלית,
אני לא מחבב במיוחד. תודו שזה די מגוחך לראות שלט REFAEL HAIR STYLE בבניין עלוב ומתפורר
בהרצליה, כאילו שבזכות האותיות הלועזיות כל הישראליות הצועקת מסביב תיעלם כלא היתה.
נכון, לקרוא טקסט עם שגיאות כתיב יכול לגרום לצמרמורת קלה, וכשמישהו כותב בגוף ראשון עם
האות י' ולא עם האות א' גם לי בא לדפוק את הראש במסך ולהזיל כמה דמעות (דמעות תנין, שלא
יהיה ספק). שלא לדבר על המקרים הקשים באמת - אלו שכותבים "אני יגמור תעבודה וילך לאכול",
איפה גשש בלש שיפתור תתעלומה של האנשים שאשכרה כותבים ככה?
הגהה ובדיקה של הטקסט עוד לא הרגה אף אחד, רק ביזבזה עוד כמה דקות וחסכה לכם שגיאות
מביכות. זה רק לטובתכם, האמינו לי שאני בעדכם. הרשו לי לצטט את אחת הכותבות האהובות עליי
כאן: כזה אני, טוב ונוח לבריות.
אליעזר העקשן הזה, למרות הקושי האדיר להחיות שפה שלמה ולהשריש אותה הלאה לדורות
הבאים, בסופו של דבר יצא הפסדו בשכרו והוכיח שהוא אינו קוטל קנים.
מילים מילים הוא בדה ממוחו הקודח, והחזיר עטרה לישנה.
