אין, פשוט אין כמו הקיץ.
שלא לדבר על כמה ימים של צלילות באילת.
כל הנסיעה הדי מייגעת מהמרכז עם אינספור הפיתולים בערבה, כשאתה תקוע אחרי משאית או נהגת שנוסעת על 70-80 קמ"ש ופוחדת מהצל של עצמה, שווה כשאתה רואה באופק את המלונות והים הכחול עם ההרים האדומים.
שום דבר לא משתווה לרגע הזה שאתה שוקע למטה ובשניה אחת אתה מפסיק לשמוע מוזיקה מזרחית בקולי קולות, אמא שצועקת על אבא שצועק על המלצרית המסכנה שצועקת על הבוס שלה שהיא מתפטרת וערס שעושה פוזה על הפרחה התורנית שלו – וכל מה שיש עכשיו זה הקול של הנשימות והבועות שעולות למעלה ודגים צבעוניים שמענטזים מול העיניים שלך.
ולא חשוב כמה פעמים ראית את אותם דגים בצלילות קודמות, אתה תמיד מסתכל עליהם בהשתאות כאילו זו הפעם הראשונה.
ותמיד יש את הדגים הרעבים שחופרים בחול, ממש דופקים את הראש שלהם באדמה כדי למצוא אוכל עד שאין מנוס מלחשוב שאולי הם מזוכיסטים וחבל שאין בסביבה איזה תמנון שיצליף בהם לפחות עם איזו יד אחת (שיותר דומה לשוט איכותי) מתוך השמונה שיש לו.
קיץ. אילת. צלילות. דגים יפים. פירות קיץ מושלמים.
יותר טוב מזה ונשתגע.
