כשאני שומע אותך, אני מבין מה ההבדל בין לכאוב, להיות מדוכא ומיואש באמת, ובין לאהוב את הקונספט של זה. בזכות אנשים כמוך שנולדו לכאוב ככה, כמעט תמיד, בלי הגנות, ללא הפוגות וללא הקלות, גם לא בעזרת כדורי הרגעה בדבש, אנשים כמוני, המאוהבים בפוזה המלנכולית הזו, זכו להשתעשע ברעיון.
כשרצתי אתמול וחשבתי על כמה אני מקווה שבאמת מתת מדום לב, ולא הסתלקת מכאן ביוזמתך כי כבר לא יכולת יותר, בכלל לא ידעתי שהיום הוא יום השנה למותך ושהיית אז בן גילי היום. לא זכרתי שזה היה בקיץ, ובטח לא את הכל באופן גרפי כל כך כמו מותו של לנון ברכבות 60-80-88. אבל אני כן זוכר שהלב התכווץ כששמעתי, ואת ההבנה שלא תכתוב עוד ושלראות אותך על הבמה כבר לא יקרה.
נו טוב, לפחות לא סבלת את כל אוגוסט האלים. אז כשאשמע היום את הכאב שלך, אמצא לי דקה לעצום עיניים ואנסה לראות, בכל כוחי ויכולותיי, רעיונות שיש בהם מן האמת הצלולה.
גם כשעיני פקוחות
מילים ולחן - גבריאל בלחסן.
גם כשעיני פקוחות אינני רואה דבר
גם כשעיני פקוחות אינני רואה דבר
ואני זה שראיתי מרומם גבוה שמעתי
ואני זה שאחזקתי בה כל עוד
חלקיקי אוויר מתפוגגים וצפים דק מעלינו
גם כשרגלי עומדות יש בור שנפער מתחתי
גם כשרגלי עומדות יש בור שנפער מתחתי
ואני זה שהתלקחתי
ואני זה ששאגתי
ואני זה שרדפתי סימנים
חלקיקי ערפל באים עלינו לכסותנו בחושך
שום דבר לא ממלא אותי
אולי אלוהים אולי אישה אולי סמים
האם אחזיק מעמד עוד שבוע עוד שנה
רק כשעיני סגורות עולם נגלה לפני
רק כשעיני סגורות עולם נגלה לפני
והוא לא ורוד ואין בו פיות
והמלאכים שרו חסרי שיניים
אבל מלא ברעיונות
שיש בהם מן האמת הצלולה
שום דבר לא ממלא אותי
אולי בשר אולי שדיים כבדים
אולי שינה נצחית ודי...ודי