תלוי על הצלב

אני לא שופט אותך, הרי מעולם לא הייתי במקומך. אנא, במחילה ממך, שפטי בעצמך.

האין זו אכזריות לנצל כוח שכזה? ואולי זה ממכר, הכמיהה אלייך, בהחלט יכול להיות, אך מאחר שאת כזה אדם מקסים, מה בדבר אמפטיה? כן, אמפטיה, זה ברור שאת לא מבינה למה את גורמת, כלומר, כשאת צוחקת ככה איתי, האם את רואה את הניצוץ בעיניים? אני בטוח שכן, הן כה כהו, והוא בוודאי בולט בזוהרו. אם כך, כנראה שאת החושך את לא רואה אצלי, כשאת משתעשעת עם אחרים. כמה הם נראים מעוררי רחמים, ליצני החצר שלך.

לכאורה, יש נסיבות לקולא, המנגנון אינו מורכב, ליתר דיוק, הוא פשוט מידי, כך שאולי נשתכח ממך שמדובר בבן אנוש. אבל בכל זאת, הייתי מצפה, לא, סליחה, אינני מצפה לכלום, אינני שופט. ובעצם, למה שלא אשפוט? את צודקת, שחקי לך.