כאב ושיקום

נשמה גדולה שידעה הרבה כאב 

מתגעגעת אליך מאוד  

את חסרה חברה

תגידו,

קראק פאי זה לא ה-דבר הכי טעים שיש,

במיוחד עם שמנת חמוצה?

מודה התמכרתי

אני לא דתייה

אני גם לא כל כך משוכנעת שאני מאמינה בכלל, אבל, הבטחתי שכשאצא מבית חולים על שתי רגליים אעשה הפרשת חלה.

את הערב תנחה רונית ברש, הרבנית רונית ברש. בליל של נשים מכל מיני תקופות בחיי. מתרגשת לקראת האירוע

חשבתי מה עוד חסר בבית מלא אנשים ותינוק.

כלב

הבאנו מלטז מהמם. קטן לבן עם אף כפתור שחור. 21 ס"מ של מתיקות

או בשמו המלא ג'ירוטוניק 

התעמלות משקמת בעזרת ציוד מעץ מתקופת האינקוויזיציה עם משקולות שמטרתן לנוע עם תנועת הגוף. 

משמש בעיקר לרקדני בלט פצועים.

אני לא רקדנית בלט אבל בהחלט זה עובד. שיעור ראשון ואני מאושרת. 

מי אמר שאין בדסמ בוניל מי???

הנה כלב, כ. ל. ב. אני אומרת לילד כשאנחנו מטיילים

האו האו כלב אני גם מדגמנת קולות 

הוא מתלהב עושה קולות של מתעניין

וכשהיה לי רגע לחשוב הבנתי- שאישה בוגרת שעושה קולות של נביחה בשביל לשעשע ילדון

זה רק בדסמ. כי מי מוכן להשפיל את עצמו בפומבי ועוד להתגאות בזה

ברגע שנשבר המחסום בראש - הכל אפשרי

להיות נשואה לגבר אלפא, זה כמעט כמו לעשות סשן כל יום.

שתי חברות טובות שלי שהולכות איתי שנים, רוצות לבוא לבקר. אני מאוד רוצה מצד אחד. מצד שני, הן לא ראו אותי כל השלושה חודשים של האישפוז. קורונה, מרחק, שתיהן אמהות לילדים, בקיצור לא יצא. 

ברור לי שהמפגש יהיה ללא שיפוטיות ועדיין, אני רחוקה מלחזור למה שהיה. המראה השתנה, אני כבר לא על עקבים מתוקתקת. אני עם הליכון ולובשת שמלות חופש. 

מעניין...

אני חושבת שכאן זה המקום היחיד שאני יכולה לכתוב בו בלי מסיכות. ובלי להדאיג שוב את הסביבה הקרובה.  

אני יכולה להגיד את הכל כי המקלדת סובלת את הכל. אני יכולה להגיד שאני חושבת שיש לי פוסט טראומה- כי, אני מקבלת פלשים של רגעים קשים במהלך 3 חודשי האישפוז. 

שלושה חודשים. אני מגלגלת את המספר הזה בראש וזה לא נשמע לי הרבה. אבל זה המון. זה רבע שנה. 

רבע שנה נשמע המון. 

לא חוזרת לעצמי. ואולי זה השיעור. לא לחזור על מה שהיה.