לפני שנתיים. 27 בפברואר 2022 בשעה 11:32
והנה אתה זרוק לי באמצע סלון. קשור אחרי שזיינתי אותך ושקט בתוך עצמך. והזמן לא זז. ואני רק מוסיפה חבל קוקוס עוקצני וצורב. לא כזה של תוקים. כזה שאחד הסדיסטים אמריקאים המציא.
שרטתי לעצמי כבר כל הידיים.
ורק אז אתה מתעורר ומבקש עוד. עוד שריטות, עוד יותר חזק. כאילו זה בכלל לא מזיז לך.
באמת שאקנה חוט תיל לסשן הבא...
ואז אני משחררת אותך שעה... ואם היה לי זמן הייתי משחררת עוד יותר לאט. תוך צביטות נשיכות ונשיקות והנאה אין סופית שלנו.
ואיחרת כבר לכל המקומות שבהם היית צריך להיות. ובעלי כבר הגיע ושותה קפה בשקט מאחורי הדלת. אבל כל זה לא איכפת לנו כל כך. כאילו זה עולם אחר שולי ולא קיים.
כי מה שיש לנו פה זה רק נשימה וחום הגוף ומגע ועיניים עצומות ואתה ואני.
ורק שתדע.... אני באמת חושבת שאתה גבר יפה. אבל בחבלים אתה פוטוגני רצח 🤩
