היומן היקר...

Ichinawa

זו טכניקה יפנית ידועה בעבודה עם חבל כאשר כמעט ואין עבודה. כי כל הקשירה מתחילה ונגמרת בחבל אחד. בעזרת חבל אחד צריך לייצר תנוחה כלשהי.

ואומנם למדתי את הטכניקה הזאת גם ביפן אבל אף פעם לא התייחסתי אליה ברצינות. כאילו נו באמת, מה יש לעשות עם חבל אחד, לקשור אזיק וללפף את השאר פריסטייל סביב בן אדם?

לפני שידיד שלי הגיע חשבתי מה אקשור היום, דפדפתי סרטונים ישנים וחדשים, חיפשתי משהו חדש אבל פשוט כי היה לי יום ממש קשה ולא ישנתי לילה לפני. בתוך אחד הסרטונים מצאתי סרטון של המורה שלי שבו הוא מדגים עבודה עם חבל אחד. הוא קורא לקשירה הזאת "הצעת נישואין" ויש בה קונטקסט אדיר מבחינת הקינבקו ויכולת להפוך קשירה עם בן אדם לא מוכר לסשן. הנקשרת שבסרטון די מפורסמת והיא לא מדברת באותה שפה עם קושר. בדרך כלל היא נקשרת עם מסטר ידוע אחר אבל סביר להניח שהוא מי שצילם את הסרטון. מפרסמת קישור לסרטון שאפשר לראות ביוטיוב וכותבת את זה כדי לתת לכם להבין איך בעצם בעזרת הנגיעות ודברים פשוטים ממש אפשר להגיע לשיא התמסרות.

ואחזור לעניינינו. ידיד שלי גם קצת קושר וקצת דיברנו על הבדלים בתפיסות שונות בשיבארי, על קינבאקו ותמיד ידעתי שהוא איש שיחה גם כשאני לא ממש. הראיתי לו את הקליפ ואמרתי אולי ננסה.

הכי מוזר שקשרתי אותו כמה וכמה פעמים ותמיד רק במסגרת השיעור במוריקאי. ותמיד היינו מוכנים לביצוע תרגיל קשירה כמו שני גרמנים מדויקים וטכניים ומחפשים ביחד פתרונות גופניים לתנוחות מאתגרות. אולי יותר נכון לסכם שהיינו 2 פולניים קרים אחד עם השנייה (גם בקור המזגנים של הסטודיו וטוב שלא בחושך).

הפעם זה השתנה למרות שלא קבענו שום סשן ולא הגדרנו גבולות. ציפיתי שאתאמן כמו בשיעור סטודיו רק בתנאי בית. אולי בגלל שלא היה מולנו אנשים הרגשנו אחרת. פתאום התנתקתי מהסרטון כי הבנתי שהוא רק מפריע. פתאום הפסקתי להיות מרוכזת באיך לקשור. פתאום הרגשתי אותו ותגובה שלו הייתה כל כך יפה ואמיתית שרק רציתי לגעת בו ולא לעצור.

בהתחלה קשרתי בקצב איטי ממש, אפשר להגיד שליטפתי עם חבל, ראיתי איך הוא עוצם את העיניים ונהנה. ואולי זה העיף לי את הסעיף כי הרבה זמן לא היה לי נקשר שנהנה ממגע עם חבל ולא דורש בצורה כזאת או אחרת דברים נוספים. סיימתי קשירה והתחלתי לשחרר. כשנשאר רק אזיק על צווארו הבנתי שלא בא לי לשחרר אותו, משכתי אותו אליי כמו כלבלב על רצועה וקשרתי שוב. וזה חזר על עצמו עוד פעם ועוד פעם. כל פעם שיניתי תנוחה ולפעמים זה היה כבר יותר הדוק וממש הכאבתי עם חבל, תפסתי אותו עם הציפורניים וקצת שרטתי. הוא הפסיק להבין מה אני רוצה לעשות איתו. האם קשירה נגמרת או רק מתחילה. שמעתי איך נשימתו הואצה. הרגשתי באותו רגע שאני יכולה לעשות איתו כל דבר שמתחשק לי והוא פשוט נתן לי את עצמו להוציא את כל מה שיש לי בפנים. 

הקשירה הייתה בעמידה אבל היא ממש לא הייתה סטטית. הזזתי אותו מאמצע החדר לקצה והצמדתי לקיר. כל זה תוך קשירות ושחרורים אינסופיים במעגל כאילו שקשירה לא מספיק מספקת אותי ובאמת רציתי רק עוד ועוד וכל פעם היה יותר ויותר אכזרי. כבר לא חסכתי במשיכות שיער או פליקים. הרצון עז פשוט לסחוט אותו, הרצון לעוד הפך אותי לחיה טורפת. והוא נתן את כולו ליצר שלי. וכשסוף סוף סיימנו וחיבקתי אותו אחרי הוא נגע בי בכבוד שאולי חסר להרבה נשלטים. הוא לא משך אותי לנשיקות מיזמוזים מיותרים או לסקס. המגע שלו לא היה חודר גבולות והיה מדויק לי. וכן רציתי שיגע בי והרגשתי כל כך בנוח כאילו הוא דובי אחד גדול שלי ואני רק מתענגת עליו.

https://www.youtube.com/watch?v=07ahCBxY9yU