ההרגשה ראשונה בברלין שחזרתי לארץ כמו שהיא הייתה לפני חצי שנה.
מסכות באוטובוס ולא סתם - כאלה לבנות אטומות שהורסות לך את האף ואת וכל המייק אפ נשאר עליהן.
שכחתי מסכה ונסעתי לאיזה ארוחת שבת עם כיסוי ראש ברכבת חשמלית לבד כשבעלי הלך ברגל (מה לעשות אני כופרת ולא יכולה ללכת הרבה). ואיזה זוג גרמני נאצי החליט שאני נזירה קתולית וקילל אותי כי אני יותר מדי מאמינה שישו יציל אותי ולא שמה מסכה בגלל זה.
חוץ ממסכות כדי להגיע לרוב המסיבות צריך לעשות טסט מהיר לקורונה שתקף רק ל24 שעות ועולה רק 3 יורו אם יש לך כרטיס. זה יחסית קל כי יש הרבה מקומות שעושים את הטסטים כמעט בכל פינה.
מצאתי מקום כזה הכי קרוב לבית והלכתי לעשות.
אח בשם מוחמד התעקש לדעת באיזה שפות אני מדברת כדי למלא את השאלון. כי הוא לא כזה מדבר אנגלית טוב. אבל התברר שהוא למד ברוסיה וקל לו יותר להסתדר איתי ברוסית. הוא היה מופתע כשהוצאתי דרכון בסוף. ועוד יותר מופתע כשבדק לי כרטיס מסיבה לאינסומניה וכנראה הבין לאן אני הולכת ואמר לי ברוסית:
איזה סיוט! שאללה ישמור אותך!
ובאינסומניה היה ממש כיף. אומנם הייתה סתם מסיבת סקס והצלפות על הבמה היו יותר בשביל פרפורמנס ולא כזה אמיתיות. אבל אהבתי את הוויב הרבה יותר מקיט קאט שבו היינו לפני כמה שנים. אינסומניה מועדון קטן יותר ואולי פחות מאובזר. אבל היה שם משהו באווירה או באורות או במוזיקה שכן הרגשתי חופשיה מהרגיל.
אפילו קצת שיחקתי עם בעלי, בעיקר בבעיטות ושריטות, גם לא באתי כזאת מצוידת.
עכשיו מתלבטת מה לעשות בחמישי כי יש גם פמדום באינסומניה וגם אירוע קשירות במקום אחר. ומפחדת שאם נלך לפמדום אז בעלי ישחק עם אחרות ואני אשאר לבד ויקפצו עלי כל הסוטים.
התחלקתי בדאגות האלו עם הנשלט שלי שמחכה לי בארץ והוא אמר לי:
- אז מה בעיה? תקללי אותם ברוסית. לאור המצב זה ירחיק כל מטרידן.
