הסתכלתי על הפוסט אחרון שלי, הוא קצת עצוב. אפשר להגיד שעברה לי תקופה ריקה ולאחרונה היה לי את מי לקשור.
אבל... לא בכל קשירה שלי היה רגש, כמו שחברה שלי אמרה: אין לך מה לעשות וידיים שלך מתגרדות ולכן קשרת?
כן, לפעמים קשרתי רק כדי לקשור. זה לגמרי לא מספק אותי. קצת נמאס לי לעשות אותו דבר וקשירות של מתחילים, אני צריכה מישהו שתהיה איתו כימיה, תשוקה, שירצה להתמיד דווקא איתי ולא להתפזר לאחרות.
אני רואה לאחרונה שבין הנשלטים התגבש איזה טיפוס מוזר שאני קוראת "זונת מסיבות". נשלט שיוצא עם כמה שולטות, כזה חבר של כולם ומשחק עם כולם, מסתשן במסיבות עם כל מה שאפשר, הולך לכל קושרת וקושרת, מחפש ריגוש. התמסרות? הם לא מכירים את המילה הזאת.
וגם אני יוצאת למסיבות (למרות שהרבה פחות כי אני תלויה בטרמפים ולא מגיעה להרבה אירועים כמו פעם) ומסשנת שם אנשים מזדמנים. אבל מה אפשר לעשות עם נשלט מזדמן? או לסשן אותו בקטנה כי לא מכירים, או לפרק לו את הצורה נגיד בהצלפות, אם סף כאב מרשה את זה. אבל... אני בטוחה שמגיע לי הרבה יותר.
ועדיין אין לי נשלט קבוע שעונה לכל הדרישות. אנשים באים והולכים בחיים שלי, לפעמים אני נפרדת איתם כי מרגישה שזה לא, ולפעמים הם בעצמם לא רוצים להישאר.
לפעמים אני חושבת, יש לי לתת כל כך הרבה וכל זה מתפזר לכל כיוון או לרוב פשוט לא ממומש.
הייתי במסיבת פאמפטל ואם אמצא טרמפ אהיה גם ב13.04
סישנתי שם מישהו מתחיל עם 0 ניסיון והיה ממש כיף איתו, היה איזה רגש מוזר וסשן עדין ואיטי.
אולי אלך לאורדורה שוב אם יהיה טרמפ ויהיה עם מי. יש לי תחפושת מוזרה לצאת איתה.
לצומי - איזה קשירה בסטודיו מוריקאי. שיעור אהוב שלי - קשירה לבמבוק שהיא שונה בהשוואה לשיעורים אחרים ומצד אחר הפעם מצאתי בו יותר אתגרים ופחות קלילות.
