ברגעים הקטנים האלה לפני שאני נרדמת אני חושבת עליך, מריצה את דמותך בראשי. מניחה למחשבות עליך להתגלגל להן לכיוונים שונים.
נזכרת איך אז בים, באותו ערב קייצי, כשמסביבנו כל האנשים, חיבקת אותי מאחור קצת חזק. עוטף. היד שלך עברה עליי, מוחצת קלות את שדיי, יורדת אל רגליי הסגורות. איך במילה קטנה שלך גרמת לי לפתוח אותן, להרגיש את היד הגדולה שלך מסיטה לי את התחתונים ונוגעת בתוכי בעדינות. הרעש והגלים מסביב מסווים את המתרחש בינינו. האחיזה שלך צמודה ולא מרפה, אין דרך לברוח. יד אחת מחבקת ויד שניה מענגת, לא מפספסת דבר.
אני מצטמררת, לא יודעת אם זו הרוח הקלילה גורמת לעור שלי להיעשות חידודין או אתה שמצליח לגרום לי לעצום עיניים ולהתמסר למגע שלך אל מול כל הזרים הללו. בין כל המים שמסביבנו אתה מרגיש את הרטיבות שלי, מיוחדת, שייכת לך, בגללך. אתה חודר קצת יותר ואני מתקמרת, נצמדת לתוך החיבוק שלך קצת יותר. מרגישה אותך קשה, מתחכך בגבי. האצבעות שלך בתוכי, חודרות מהר יותר.. ועמוק יותר. אנחות הנאה מתגלגלות ויוצאות מתוכי בשקט. ״את שמחה איתי?״ אתה שואל. ״כן״ אני מצליחה להוציא כי קשה לי להתרכז ממש. ״אז אל תעצרי את עצמך, אני רוצה לשמוע אותך נהנית, שכולם ישמעו״.
נדמה לי שבכוונה אתה מפשק את רגליי יותר, משחק בי כמו צעצוע קטן, ידך השניה מצטרפת ולוחצת, משפשפת, צובטת את הדגדגן שלי. גם אם רציתי להתנגד לא יכולתי, אנחות רמות נפלטו ממני, כשרק רעש גלים ממסך עליהן. ״אל תפסיק בבקשה״, התחננתי. מתענג על התחינה שלי רצית עוד. ״אני הולך לזיין אותך עכשיו מול כולם, ואת תגמרי, בקול, כאילו אין אף אחד מסביב, ברור?״ ואני רק מהנהנת בראשי.
חדרת לתוכי, חש כמה אני רטובה וחמה, מוכנה אליך. לא ריחמת עלי בכלל, זיינת אותי חזק, כמו שאתה לפעמים כשמשהו בך בוער, כשאתה חייב אותי. צעקתי בקול, לא התנגדתי. אפילו קיללתי קצת. ואתה המשכת לדרוש עוד, לוחש לי באוזן שאתה רוצה אותי משוחררת, נהנית. הידיים שלך חפנו את שדיי חזק, חושפים אותם מחוץ לחזיית בגד הים. צבטת אותי חזק, מחצת אותי. הצעקות שלי התגברו עם כל חדירה שלך, יוצרות סימפוניה עם הגלים. אנשים הסתכלו אבל לא שמתי לב כלל. הייתי איתך, שלך, לשחק בגופי כפי שתרצה. מתעלל בי, התחלת לגעת גם באצבעות, חש את הדגדגן המגורה שלי. יודע היכן לגעת בי בדיוק, כמו משחק אהוב בשבילך. רק עוד קצת ואני אתפוצץ מול כולם, רציתי כל כך ואתה ידעת כי אתה יודע אותי.
חשת את המתח הנדרך בגופי, את הרעד הקטן הזה כמו רוח שבאה לפני סופה גדולה. אני צועקת לך ״אל תפסיק״ ואתה רק מחייך וממשיך, כובש אותי שוב ושוב. אחרי זמן שהרגיש כמו נצח, כשאני באקסטזה, על הקצה ממש. אני מתפרקת בקול, מרגישה איך הדגדוג הזה מתפשט לו מבין רגליי ועולה אל כולי. ״ילדה טובה שלי״ אתה אומר ומשחרר את הזרע שלך בתוכי. תדר הרעידות שלי עובר אליך כשאתה מחבק חזק, מסובב את פניי ונושק ארוכות לשפתיי, עד שאני נרגעת.
הזיכרון הזה מעלה בי שוב רעד קל ועקצוץ שם למטה ומפנה מקום לזיכרון אחר.. איך כשצפינו בסרט יחד נרדמת לידי, ואז מתוך שינה הסתובבת ואמרת בשקט ״אני אוהב אותך״ וכבשת אותי אותי שוב. בדרך שונה.