חיוך תמים

אתה אוהב להביט בי בבוקר, רגע לפני שאני מתעוררת, תלתלים סוררים על הכרית. קרני אור בודדות חודרות מהחלון ונוחתות על גופי העירום, צובעות בצהוב פסים דקים על חמוקיי. הישבן שלי למולך, קורץ לך כמו בליל אמש כשהטבעת בו את ידך. הסימנים כבר נעלמו בלילה. אתה לא מתאפק ומעביר יד גדולה ומלטפת, חש את רכות העור. מתעוררת למגעך, מחייכת.  

אמרת לי פעם שאני מחייכת מתוך שינה, זה הצחיק אותי שישבת להסתכל עליי והסברת לי שאתה מחכה לרגע שאני פוקחת עיניים ורואה אותך ואז אתה יודע שאני מחייכת בשבילך כי רואים לי את זה בעיניים...