צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חיוך תמים

כל מה שעובר לי בראש הקטן שלי, מחשבות מטורפות, מטריפות שרוצות לצאת החוצה ומחפשות את הדרך.
לפעמים הטירוף הוא רגוע וקטן ולפעמים הוא עצום כמו חיה שכלאו אותה הרבה זמן והיא משחרת לטרף... אבל תמיד הוא טוב.
לפני 11 שנים. 31 באוגוסט 2013 בשעה 21:12

 

אולי זו תקופת החגים שהופכת אותי לסנטימנטלית במיוחד או שזו פשוט אני. כזו שמתרגשת עד דמעות מסרטונים של כלבים שמביעים חיבה לבעליהם, מבלוגים כאן שמראים צד של אהבה אמיתית מהי וגם מחיבוקים. 

קרה לכם שנפלתם לתוך חיבוק של אדם אהוב (ואפילו זר) ופשוט הכל יצא החוצה, כל הדמעות, כל הרגשות והתפרקתם? לפעמים חיבוק הוא כל מה שצריך.

לו היה לי קצת אומץ הייתי הולכת ברחובות ומחלקת חיבוקים בחינם. אולי זה עוד יקרה, מי מצטרף?

 

סרטון מקסים של אחת שהעזה וגרמה לי לבכות בכל פעם שצפיתי בו. מקווה שתהנו כמוני. 

https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=mAkHN8TB70Q

Brave Dwarf - בגלל שמטבעי אני אדם שמביע את עצמו במגע, אני תמיד בעד חיבוקים. אבל(!) לא מאנשים זרים. זאת לא ביקורת על הסרטון או על הרעיון. הסרטון הזה והמחווה הזאת נפלאים בעיניי, אבל אני חושב שחיבוק שמקל, שיש לו את הפוטנציאל לגעת, צריך להגיע מאדם שמכיר אותך לפחות קצת. למשל, אם היית מספרת משהו וזה היה נוגע לי והייתי מציע חיבוק, אז הייתי יודע לאן לכוון אותו, דהיינו למקום ההוא שלך שריגש אותי וגרם לי לרצות לחבק אותך. אבל כשבא אליך אדם עם זרועות פשוטות, אדם זר, זה חמוד ומחייך אבל מפספס את המטרה, אני חושב.

אגב, אותך הייתי מחבק בכיף, אבל זה כי אני קורא לך בבלוג. מה עוד שאיך אפשר שלא לרצות לחבק מישהי שקוראים לה מחשבה קטנה ומטורפת ומנהלת בלוג בשם חיוך תמים? נו באמת.
לפני 11 שנים
מחשבה קטנה ומטורפת -
תודה על החיבוק.. :)
יש משהו בדבריך שאני מסכימה איתו ועדיין..
לפעמים ישנו צורך במגע אנושי חם ואז לא משנה מי האדם כל עוד כוונותיו הם לאמפתיה.
בסרטון הספציפי הזה רואים שהיא לא נגשת לאנשים אלא הם באים לקבל את החיבוקים שהיא מציעה. קרה לי כבר בחיי שמחוות קטנות של אנשים זרים שאפילו לא התכוונו לכך גרמו לי להתרגש. יש משהו נוגע כשזה בא דווקא מאותם אלו שלא ״אמורים״ לאהוב אותך, אהבת האדם, אבל אולי זה רק אצלי. רק חיוכים.. :)
לפני 11 שנים
Brave Dwarf - חשבתי על זה עוד קצת. חשבתי מה היה קורה לו מישהו היה מציע לי חיבוק. אין אפס, לא הייתי מסרב לו כי אני אדם מנומס, אבל הייתי מתייחס לזה כאילו *הוא* רוצה חיבוק. דהיינו, כאילו הוא רוצה לקחת ולא לתת. וזה כי אני מפגר. הרי הכוונה היא לא לתת או לקחת חיבוק, אלא לחלוק. ליצור מעין תמהיל משותף של קירבה.
ואני חושב שלכך את מתכוונת. צדקתי?
לפני 11 שנים
מחשבה קטנה ומטורפת - כן ולא.
כן כי אני לא מתכוונת לחיבוק ״לצאת ידי חובה״ של דודות ולא לחיבוק סתמי של שלום אלא באמת לחיבוק ששני הצדדים חולקים רגע ומגע כמו שהסברת.
לא, כי בעיקר התכוונתי לתחושה הזו כשמישהו ואפילו זר מזהה צורך אצל האחר ורוצה לספקו. הצורך במגע (רך, לא שופט, אימהי לעיתים, מנחם), לכולנו יש רגעים כאלו. לאחד יכול להתעורר הצורך בשל תחושת בדידות, לאחר בשל עצב, מריבה וכו׳. לפעמים דווקא הקרובים אליך הם הסיבה לצורך הזה.
יש הרבה דוגמאות לכך- כשאנשים נמצאים בשמחה גדולה או מקבלים בשורה תמיד מתחבקים, מנגד דווקא בשעת צרה קולקטיבית יש לאנשים נטייה למצוא נחמה אחד עם השני.
גם אני לא תמיד ארצה לחבק כל אחד תמיד אבל כאשר מתעורר בי הצורך לחום אנושי לפעמים זה לא משנה כל כך. תתפלא כמה אנשים לא מספיק מחובקים לפעמים..
על פרוייקט חיבוק ראשון שמעת? (חום וחיבוקים לתינוקות שננטשו בבתי חולים וכו׳)
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י