חיוך תמים

Brave Dwarf - מכיוון זה הפוסט השני שלך ברציפות שאני לא יודע איך להגיב לו, אחלוק אתך את הקונוטציה שהוא עורר בי: את יודעת, בתכל'ס הווה לא קיים. אין כזה דבר "הווה", יש עתיד ועבר. כי גם אם נדבר במושגים של שניות ואפילו פמטושניות, עדיין מה שעשית, אמרת, חשבת, שייך לעבר ומה שתעשי, תחשבי ותאמרי, שייך לעתיד. לכל אחד יש את הזמן הפרטי שלו שמתנהל במרחב בו הוא קיים וכל עוד הוא קיים. רגע לפני הלידה שלך הכל היה שייך לעתיד ומרגע שנולדת, מופעל שעון חול שמעביר את הזמן מן העתיד על העבר. וההווה שייך לדמיון בלבד.
המלכה האדומה הסבירה את זה הכי טוב: "איזו ארץ איטית! כאן, לעומת זאת, עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר."

מחשבה קטנה ומטורפת - מעניין שאנשים בטוחים שהם חיים רק בהווה כשזה בכלל אינו קיים. :)
פרספקטיבה מעניינת ביותר. כדאי שאתחיל לרוץ אם כך..

יותר מעניין אותי, למה לא ידעת כיצד להגיב לשני הפוסטים?

Brave Dwarf - הקודם מאוד אישי. כשאני נתקל בטקסטים מהסוג הזה מתעורר בי צורך לייעץ. כי יש בעיה ולפי הגישה שלי לחיים, בעיות צריך לפתור. מה שאני לא יכול לעשות כי איני מכיר אף נפש מהנפשות הפועלות. הפוסט הזה לעומת זאת, אינו מתאר התרחשות כלשהי. הוא מתאר תחושות. אני כמובן יכול לכתוב: איזה יופי אמן ותמיד תהיי שלמה עם ההווה שלך, אבל זה נדוש. זאת תגובה שחוזרת בווריאציות שונות בכל הבלוגים מאז החל עידן הבלוגים. אם אני כבר מגיב, אני מעדיף שאדם לו אני מגיב יוכל לקחת משהו מהתגובה שלי לעצמו כמו שאני לוקח לעצמי חלקים מהטקסט שהוא חלק. זאת אמורה להיות עסקת חליפין. כמובן כל פוסט לגופו, ולפעמים אגיב רק כדי לאותת לכותב שאני כאן כדי לחזק אותו בנוכחותי הוירטואלית, אבל אני מנחש שאת מבינה למה אני מתכוון.

מחשבה קטנה ומטורפת - צודק לגמרי. ודווקא בגלל זה אני מצפה לתגובות שלך ולוקחת מהן משהו. :)
לגבי הפוסט האישי, אצלי הכתיבה היא כבר חלק מהפתרון כי זה מעמת אותי עם עצמי ומה התחושות שלי. אח"כ אני פותרת את זה עם מי שצריך. גם לדעתי לא צריך להתחמק מבעיות, זה לא מוביל לשום דבר טוב.

תודה על נוכחותך הוירטואלית. :)