קצת מחשבות של הבוקר שאחריו ואולי גם המשך של הלילה.
תוהה לעצמי האם אני מוזרה, ואולי באמת. לרצות שהגבר שלי ירצה אותי כל כך שיהיה חייב לקרוע ממני את הבגדים, רק כדי לראות אותי עירומה מולו. כדי לחוש את גופי בידיו ולכבוש אותי כמו שהוא יודע. להוציא ממני קולות ששייכים רק לו..
יודעת שאין לי סבלנות, ועדיין התאפקתי. חיכיתי שיבוא ממך. וכשהרגשתי שלא בא החתולה שבי יצאה, התחככה, ליקקה, יללה לקבל את מבוקשה.. וקיבלה. מסופקת כאילו קיבלתי קערת שמנת התמתחתי ליום חדש וכבר בתוכי חשבתי על זו הבאה.
ובלילה, אחרי עייפות של יום ארוך ונפלא יחד, רוצה להרגיש את חום גופך עליי, מעין זיכרון בשרים קטן לפני שבבוקר אעלם לך. ואז אתה אומר שהפכתי את זה לעבודה וברגע קטן הצלחת לדקור אותי במשפט, כמו תמיד. ואיך להתחיל להסביר לך שחיכיתי הרבה שתיזום ותיקח אבל זה לא קרה וכבר לא התאפקתי. להסביר לך שהמגע שלך ואפילו הקטן גורם לי לרצות, שנדלקת בתוכי אש קטנה שקשה לכבות, כבר אין לי כוח לדיבורים.
מבליגה על הכעס שבי, לא מבינה איך אתה יכול להגיד לי דבר כזה בכזו קלות. מתפייסים במיטה, נשיקה מתוקה וחיבוק. כן, אני יודעת שאני חשובה לך ולכן אני מבליגה. מנסה להירדם, קצת עצובה..